על אומץ, תעוזה ומנהיגות

הנרי קיסינג’ר אמר ש”תפקידו של מנהיג הוא להוביל את ההולכים אחריו מהיכן שהם נמצאים – אל מקום שלא היו בו מעולם”, זה דורש אומץ, הרבה אומץ! כי לרוב המוביל לא היה שם גם בעצמו, אלא רק בדמיונו.

בדור הקרוב עלול להיות כאן קשה מאד. זהו דור מכריע לגבי עתידה של ישראל. משברים יהיו, פנימיים, חיצוניים, ואולי גם אסונות טבע, והם יוכלו להיות נקודת פיתול בדרך לבניית חברת מופת משגשגת, או להיות עוד מדרגה במורד בו אנו מצויים.

 על מנת להתמודד עם המורכבות והמשברים אלה נדרשים לישראל בממשל ובחברה האזרחית מובילים לחברתיים חדשים, שלא נמדדים בכסף אלא בחכמה, במעשיות וביושרה. אנשים שיבחרון במחויבות חברתית, ויובילו בצורה שיתופית תוך פתיחות, וגם נחישות. מנהיגים ומנהיגות דמוקרטיים, שישרתו את הציבור ביחד, באופן מחויב ואחראי. שישתמשו במשאביהם, ביכולותיהם, ביושרתם ובמקצועיותם כדי להוביל כאן שינויים משמעותיים בשיח, בנורמות, באמונות, במדיניות וליצר לנו עתיד.

נדרשים לנו מנהיגים אמיצים.

רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע, אלברט איינשטיין

רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע, אלברט איינשטיין

חיפוש משולב של שתי המילים ‘מנהיגות ואומץ’ בגוגל מניב 105 מיליון תוצאות. עשרות ספרים בנושא מנהיגות התייחסו לנושא, ואינסוף מודלים של מנהיגות הגדירו אומץ או תעוזה כאבני יסוד קריטיות למנהיגות, יחד עם תכונות וכישורים נוספים.

מה הוא אומץ? האומץ הוא תכונה אנושית המגלמת את היכולת להתמודד עם פחד, כאב, סכנה, אי-ודאות או איום, והגדרתו כמובן תלויה בתרבות. יש המגדירים אומץ כהיעדר פחד במצב שבו בדרך צפויה תחושת פחד. גישה הפוכה ומשלימה היא כי אומץ בא לידי ביטוי דווקא אצל אלה החשים פחד ומצליחים להתגבר עליו.

אריסטו הכליל את האומץ עם המידות הטובות. בספרו האתיקה הניקומאכית, אריסטו מונה בין מידותיו הראשיות המוסריות של האדם את האומץ, המתינות, התבונה והצדק.

הרמב”ם כשמביט על שביל הזהב מסמן שתי מידות הופכיות: פחדנות מול הרפתקנות. אומץ הלב הוא מידת האמצע, שביל הזהב בין שתי המידות הללו. ואז כדוגמה האדם לא בורח מעימותים, ומסכן את עצמו רק בעת צורך, כמו בעת מלחמה או כאשר הוא צריך לגונן על עצמו או על קרוביו.

ניתן לחלק את ביטויי האומץ ל”אומץ פיזי” מול “אומץ חברתי – אזרחי”.

א.    אומץ פיזי: המוכר יותר הוא הנכונות והיכולת להתמודד עם כאב פיזי, סבל גופני ולהסתכן בפגיעה ואפילו במוות. מגיע לידי קיצון בנכונות לסכן חיים של לוחמים בשדה הקרב או אנשי כוחות ההצלה והחירום לצורך הצלת חיים.

ב.    אומץ חברתי – אזרחי: היכולת למחות נגד עוול מוסרי תוך לקיחת סיכון, לדוגמהמניעת פשע אלים, מחאת אזרחים על מצב הנחשב בלתי צודק – תוך סיכון חייהם, ואפילו מקרים בהם ילד אחד מגן על חברו המותקף או המנודה.

מדוע האומץ הוא תכונה מנהיגותית חיונית?

אומץ ולקיחת סיכונים הוא חלק מתהליך תמידי של קבלת החלטות ויישומן אליו נדרשים מנהלים ומנהיגים רבים, ממספר סיבות:

  • כי פריצות דרך מחיבות הליכה על קו התפר, פריצת גבולות ולקיחת סיכונים.
  • כי האומץ הוא ביטוי לתשוקה ולמחויבות גבוהות מאד לחזון ולדרך.
  • כי האומץ הוא אחד הכלים בו מנהיגים יוצרים אמון והשראה אצל הציבור שלהם. השראה ואמון אלה הם המפתח בנכונות הציבור להקשיב למנהיג וללכת אחריו.

ישראל היא מדינה במעבר, והיא גם מדינה בסכנה. בדור הקרוב המנהיגים שלנו יידרשו לבחור בחירות קשות ולא תמיד פופולאריות. בחירות כאלה דורשות אנשים בעלי תעוזה ויכולת להתגבר על הפחד, להתעלות על המכשולים ולעשות את הפעולה ולקבל החלטות שלעיתים לא יהיו מקובלות על הציבור, ולהכין את הציבור לתהליכים אלה.

ולסכן את עצמם כולל בכך שלא יבחרו שוב.

יידרשו כאן מנהיגים שיידעו מתי עליהם ללכת בנתיב בטוח, ומתי אנו צועדים במצעד האיוולת, ואז חיוני לקחת סיכון להוציא אותנו לחלוטין מאזור הנוחות, ולהמריא…

למאמר של שמוליק מרחב על אומץ ניהולי עם עקרונות לבחינה עצמית, לחלק ב: על האומץ ללכת לפוליטיקה

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*