איזו סוג מנהלת את?
איזה סוג מנהלת את?
האם את מנהלת כזו שחובקת בין זרועותייך, את חלקת אלוהים הקטנה שלך, הכדור הארץ הזה שבנית? או האם את נשענת בנינוחות, טבולה בדריכות קלה, עם גבך על העולם ומלואו הזה שיצרת, פנייך ליקום, ידייך פרושות בפתיחות ואת מתנהלת לך שם בשיח בין כל הכוכבים האחרים?
השבוע חל יום האשה הבינלאומי, בזכות חברתי היקרה, היזמית הסדרתית ד”ר מיכל חמו לוטם, היתה לי ההזדמנות לשתף בהגיגיי המנהיגותיים חבורת נשים מרשימה, בכנס “מנהיגות נשים- ארוכה הדרך”, אותו יזמה. לבקשת מיכל חשבתי על סיפור מעניין מחיי בצירוף תובנות על מנהיגות וניהול נשים שאספתי בדרך.
איבוד התמימות
אני 15 שנים מנהלת בווריאציות כאלה או אחרות וכשהתחלתי לחפש לי בראש סיפור, המילים הראשונות שעלו בראשי היו: “איבוד התמימות”.
הרבה אמיתות עליהם גדלתי התנפצו לי במסע הזה וכל התנפצות שכזו, היתה בסופו של דבר לטובה, כי היא סייעה לי להתקדם לשלב הבא בקריירה שלי יותר טוב.
ככל שאני מתקדמת זה לא נעשה יותר קל אך בהחלט יותר מעניין.
כשאת מתנהלת במערכת מוגבלת במשאבים, השמיכה קצרה, ואת בתחרות. פעם חשבתי שמספיק להיות מצוינת בחלקת אלוהים הקטנה וברגע שהוכחת מצוינות תקודמי בהתאם. היום אני מבינה שלא מספיק להיות מצוינת, צריך להיות גם רלוונטית עבור הארגון הגדול.
על מנת להיות רלבנטיות אנחנו צריכות ללמוד “לשחק בארגז החול הגדול”
על מנת להיות רלוונטיות נשים צריכות לדעת “לשחק בארגז החול הגדול”. ארגז החול הגדול הוא מעבר לחלקת אלוהים הקטנה שלך – זה שאת מנהלת.
משמעו שכדי להצליח לקדם את תת הארגון שלך את קודם כל צריכה להרפות.
וזה לא פשוט.
להרפות מהחיבוק של הטריטוריה הזו שלך, להסתובב עם גופך, מבטך והפוקוס שלך ב- 180 מעלות, להישען עם גבך על הארגון הזה שהוא הטריטוריה שלך, ולהישיר מבט למרחב הרחב שסביבך. ואז מה?
אז להתחיל לשחק.
אני אומרת “לשחק” לעומת לצאת למלחמה, מקורו במחקר פסיכולוגי שנחשפתי אליו – אבל לא אכנס לזה פה.
לשחק משמעו:
- להבין את המרחב הרחב של הארגון בכללותו
- להכיר את השחקנים הנוספים ששם, את מערך האינטרסים והכוחות, לבנות בריתות.
- ליצר למי שמעליך ולעיתים אפילו מצדדיך אינטרס לתמוך ולהשקיע בך.
יש הקוראים לזה גם Management Up
זה נשמע קל אך זה לא פשוט, ורבות לא עושות את זה, מהרבה סיבות:
- חלק פשוט לא יודעות כמה זה חשוב.
- חלק יודעות שזה חשוב אך לא יודעות איך.
נשים חיות ב”פנטזיית המלכה”
למה לא יודעות שזה חשוב? כי נשים חיות ב”פנטזיית המלכה” ואני מדברת על כל האגדות שגדלנו עליהן בילדותנו בהן בכולן כמעט יש את הרגע הזה שאת הופכת מנסיכה צעירה לבוגרת, את מוכיחה שאת טובה ואז בוחר אותך הנסיך שבזכותו את נהיית המלכה. אנחנו גדלות עם המסר הזה שכדי להתקדם מישהו חיצוני צריך לאשר לנו שאנו טובות, לבחור בנו ולקדם אותנו. אז אנחנו בונות את הממלכה הקטנה הזו שלנו ומחכות שמשהו יקרה. מחכות שמישהו שם בחוץ יראה אותנו, ויהפוך אותנו למלכות.
אליזבט גילברט: “לא הציל אותי נסיך, אני הייתי האדריכלית של ההצלה שלי”
עיצוב: Kitty Curran כל הזכויות שמורות ל-CNN
אבל נסיכים מנהלים אחרת מנסיכות. כשהנסיך הצעיר מגיע לבגרות, הוא לא מחכה שמשהו יקרה לו, אביו המלך שולח אותו מחוץ לארמון, שולח אותו לעולם הגדול, להתערבב עם אויביו ולכבוש את ממלכותיהם. הנסיך מתנהל בעולם הגדול ואינו מחכה לאישורים להתרחבותו. הנסיכה כן. היא מחכה בארמון. מעט מאד נסיכות בסיפורים העיזו לפתוח את שערי הארמון, לעלות על הסוס ולדהור אל הלא נודע.
בואו נרשום בעלות על הירח ועל ממלכות קסומות נוספות
בשנות השבעים רשם האמריקאי דניס הופ את הירח על שמו, ובנוסף ת כל כוכבי הלכת במערכת השמש פרט לכדור הארץ. הופ ניצל פירצה בחוקי הטאבו, לפיה כל אזרח רשאי לרשום על שמו כל קרקע שאיננה רשומה על שם אדם אחר, ואם איש איננו מתנגד לרישום, הקרקע נרשמת על שמו. מאז שנות השמונים הוא משווק קרקעות על הירח.
אני אחזור על המשפט החשוב ביותר:
“לפי חוקי הטאבו, רשאי כל אזרח לרשום על שמו כל קרקע שאיננה רשומה על שם אדם אחר, ואם איש איננו מתנגד לרישום הקרקע נרשמת על שמו”.
אתן יכולות לדמיין ברוחכם כמה “קרקעות” לא רשומות נמצאות שם בחוץ? כמה רעיונות ומרחבים חדשים ניתן ליצר?
אז מה עוצר אותנו חברותיי הנסיכות הכישרוניות והמוצלחות לצאת למרחב הנפלא והאין סופי הזה שסביבנו ולפלס באומץ את דרכנו לעמדות הכוח וההשפעה? מה עוצר בעדנו לצאת לעולם הגדול ולשחק בארגז החול הנפלא הזה?
יד על הלב – כמה מאיתנו, עוצרות את עצמנו במו ידינו מלהמליך את המלכות שבנו כי לימדו אותנו שצריך לחכות לנסיך?
תודה
תודה לחברותיי המרשימות לפאנל, ותודה מיוחדת לנשים שהשתתפו, מלכות בזכות עצמן שלקחו את האחריות להעיר את המלכות הצעירות שבדרך…
תודה מיוחדת, לך מיכל, חולמת חלומות סדרתית ומגשימה שיוצרת אינסוף מרחבים חדשים, פוריים ומצמיחים, לטובת כולנו.
כן יירבו עוד מפגשים שכאלה.
מאת סיגל אדר
עוד מאמרים ומידע על ניהול ומנהיגות נשים? בפורטל נשים מנהיגות
סיגל,
תודה על נקדות מאוד משמעותיות שהבאת כאן.
יותר מכולן, נשארתי עם “פנטזיית המלכה”. אני חושבת שלכולנו יש גרסה כזו או אחרת של הפנטזיה. קצת קשה להתעורר ממנה, אבל אני מאמינה שהרעיון שהכל בידיים שלנו, דווקא מאוד מחזק ומפנה את חוסר האונים שיכול להיווצר לא פעם.
כרינה תודה על תגובתך, מסכימה איתך שהמשל הזה עושה שכל, והוא פשוט נפלא! אני שוב ושוב שואלת עצמי מה “פנטזיית המלכה” שלי. לשמחתי היא הרבה יותר קשורה לבית ולבעלי, אבל תמיד אפשר להשתפר