ניצחון הרוח האזרחית

המילה ניצחון במלחמות זרה לי, הרי במלחמה כולם מפסידים, ובכל זאת בחרתי להשתמש בה הפעם.

ברגע האחרון היו ניסיונות לסגור את המלחמה בהכרעה תודעתית צבאית. אך מלחמות לא נסגרות יותר בחזית – הפרדיגמה הצבאית משתנה לנגד עינינו. ההכרעה והניצחון כיום מושגים במקום אחר לחלוטין. הם מתנהלים ב”חזית העורף”. הניצחון של המבצע הזה הוא ניצחון אזרחי, ויש להודות לאזרחים, לא פחות ואולי יותר מאשר לצבא ולוחמיו.

הניצחון האזרחי הזה ניכר בתפקודו הנפלא של הציבור, שהתנהג באומץ, בשקט ובשלוה מעוררי השראה. לא ראינו פניקה, לא לחץ, אלא ציבור מגובש נחוש ומלוכד, שלא נשבר.

הידיעה של אנשים כי לא יופקרו, של קשישים שמרגישים מוגנים בבתיהם ושכונתם, ושל הורים לילדים נכים כי הממשל וארגוני החברה האזרחית פורסים להם רשת הגנה של שירותים ומתנדבים, הם בסיס וסימן מובהק לעלייה בחוסן ובהון החברתי.

נאסרללה אמר שישראל היא רשת קורי עכביש, החזון שלי הוא שנהיה רשת קורי חוסן, לכידות, והון חברתי.

התקדמנו קצת לכיוון החזון הזה, בשל שלוש סיבות:

הבשלה והתבגרות הממשל – בציר החיים של מדינות אנו נמצאים אי שם בגיל ההתבגרות, והממשל בישראל גם הוא מתבגר. השינוי בתפקוד הממשל ניכר לדוגמה בתפקודו של משרד הרווחה, שמזה זמן רואה עצמו כמשרד החוסן החברתי; בעבודתו של פיקוד העורף והקמת רשות החירום הלאומית (רח”ל) שעסקו בתרגול הציבור והכנתו, ואף הקימו דסק עבודה עם החברה האזרחית בחירום. גם כיפת הברזל נתנה לציבור תחושת ביטחון וחוויה שהממשל לצידו, ולצידה תוגברה תחושת הביטחון על ידי נוכחות מוגברת של שוטרים ברחובות.

החלטת הממשלה על הקמת מטה לתכנון כלכלי – חברתי הם עדות נוספת להבשלת הממשל, ולהבנה המתגברת שהמדינה, הממשלה והכלכלה הן בשירות החברה תוך חשיבה לטווח הארוך.

ההבשלה והתבגרות החברה האזרחיתגם חברה אזרחית משגשגת חיונית לדמוקרטיה ולחוסן ולאיכות החיים של האזרחים. ארגוני מתנדבים, עמותות עזרה עצמית, סינגור, ושירות משפיעים ישירות על ההון החברתי Social capital. הון זה הוא מדיד לחלוטין, וחיוני לאיכות חייהם ואושרם של אנשים לא פחות מהון כלכלי, ובניגוד אליו – ככל שאתה נותן יותר יש לך יותר. למי שמתנדב, תורם, מסייע לשכן או לנזקק – יש יותר הון חברתי. בקהילות בהן יש עזרה הדדית – יש יותר הון חברתי.

מתנדבים שהתגייסו לסייע לאוכלוסיות חלשות, על בסיס מערכים שנטוו בשיגרה – היא מרכיב אדיר בחוסן הישראלי.

יצירת גשרים בין ממשל לחברה אזרחיתההון החברתי עולה גם כשנוצרים קשרים בין הממשל לחברה האזרחית. במדינות בהן הממשל פותח דלתו לחברה האזרחית ויוצר פלטפורמות עבודה משותפות – נמצא שההון החברתי עלה. מימשלים בוגרים מבינים כי לממשלה יש תפקידים נוספים מעבר לקביעת מדיניות, רגולציה ואספקת שירותים. להיות ממשל פתוח ומאפשר הוא אחד התפקידים החשובים הללו.

סממן נוסף של הבשלות שנוצרה בממשל המרכזי וברשויות המקומיות בישראל היא ההכרה בחשיבות הידוק הדיאלוג והעבודה המשותפת עם ארגוני החברה אזרחית, הפילנתרופיה והמגזר עסקי. ארגון הג’וינט שמפתח מגוון רחב של שירותים לאוכלוסיות החלשות הוא ביטוי לשיתוף פעולה של הממשלה המרכזית והרשויות המקומיות עם ארגון אזרחי. בשנים האחרונות נטוותה בישראל רשת חשובה של קורים בין ממשל וחברה אזרחית, שתתחזק מאד עם הקמת המיזם החדש במכון למנהיגות וממשל בג’וינט, שיהווה גשר מחבר בין מנהיגות הממשל למנהיגות החברתית והאזרחית.

לסיכום הניצחון הנוכחי והניצחונות העתידיים יהיו שייכים לעורף, לאזרחי ישראל כולם, וחשוב להבין שהם יושגו על ידי פיתוח חוסנם של קהילות ואזרחים הרבה יותר מאשר על ידי פיתוח אמצעי לחימה. זהו ניצחון אמיתי של הרוח, ולא רק של הכוח.

הרוח – קרי רוחו של הפרט ורוחה של החברה האזרחית מתבטאים מאד בחוסן, בלכידות ובהון חברתי חשובים לעתידה של מדינת ישראל לא פחות מהון כלכלי. כל אחד מאיתנו יכול לתרום להם, ולהיות שותף לבניינה של החברה הישראלית ועתידה. וגם הממשלה צריכה להיות מוכוונת לשם, בהשקעות, בתכנון ארוך הטווח, ובעשייה היומיומית.

כי המדינה והכלכלה כאחת נועדו לעבוד בשירות החברה, איכות החיים של האזרחים והציבור כולו.

חברים ניצחון קטן אישי – לפני כשנתיים התחלתי לכתוב בלוג, בחשש, בלי ידיעה האם אצליח, וזהו הפוסט ה 100, אז לחיי ניצחון הרוח

8 תגובות
  1. אבי
    אבי אומר:

    נראה שהיית בארץ אחרת כשכל זה קרא, או שאולי כל זה היה מהעתונים? אני תושב הדרום, וכמוני רבים רבים מרגישים בדיוק ההיפך: חוץ מכיפת הברזל – תושבי הדרום הופקרו שנים רבות לטפטוף בלתי פוסק של טילים וכנ’ל גם הפעם. לרוב הערים והישובים אין ממד’ים או מקלטים מסודרים, קשישים אכן הופקרו פעמים רבות, והחושה היתה ועדיין שאין בכלל דבר כזה שנקרא ממשל אלא אלתורים לבעיות נקודתיות בלבד. מהרהורי לבך בלבד כתבת את הכתבה היפה הזו שאין לה שום קשר למציאות – תושבים רבים בארץ גם שלא בדרום מרגישים שהממשל אכזב ומאכזב לא רק בימי מלחמה אלא גם בימי שלום. צה’ל חזק ונפלא אבל מקבלי ההחלטות חלשים ונותנים ללחצים פוליטיים להכתיב להם את הכל. בעבר הצבעתי ליכוד כי האמנתי לממשל ולביבי בכלל-כיום איבדתי ואיבדנו בו אימון לחלוטין, בו בליברמן המדבר גבוהה גבוהה בברק הפחדן ובכל מי שדאג ודואג שהדרום עדיין ישאר אחרון בסדר העדיפויות של המדינה הזו. שאלי כל אחד מתושבי הדרום – אולי חבל הארץ הגדול במדינה, הראי לו את הכתבה, וכולם יצחקו בפרצופך. את חחושת ההזנחה והקיפוח מרגישים פה כולנו ומן הסתכם נרגיש כל עוד נגיע לכותרות רק בימי מלחמה וגם אז – יחבקו אותנו לרגע, יקבלו החלטות – כמו עכשיו – שאינן נותנות לנו לא שלום ולא בטחון ויעלמו שוב אל אחורי הקלעים לבחירות הבאות במרכז, ושוב כרגיל ישכחונו. ממליץ לך לעבור לגור בדרום כמה חדשים בעיירה בדרום – מן הסתם תזמרי זמירות אחרות. או אולי את מיקירי השלטון שכותבות כתבות יפות כאלה יען כי מצביעת מפלגתו של ביבי את? אין לי מושג: מה שבטוח – היא נפלאה בתור סיפור מעשיות לילדים שגדלו בחו’ל – או בצפון רמת השרון, וגם שם מתן הסתם תתקל בציניות מוחלטות. חבל

    הגב
    • ד"ר מיכל חמו - לוטם
      ד"ר מיכל חמו - לוטם אומר:

      אבי שלום,
      אני מצטערת לקרוא את תחושותיך,
      חברים ואנשים רבים עימם דיברתי מרגישים אחרת, מרגישים שהפעם היה קצת יותר סדר וארגון, ובנוסף קיבלתי חוות דעת עליהן ביססתי את דברי. אכן – איתך לא שוחחתי, השפה בה השתמשת היא בעיני גבולית, אבל אני מניחה שאין מה לשפוט אדם בכעסו.

      מה לא ניסיתי להגיד:
      1. לא ניסיתי להגיד שהדרום לא קופח שנים ומקופח, ההבדלים בהמון מדדים גלוים בפני, כולל שכר ממוצע נמוך בשליש מהמרכז, ופרמטרים רבים ונוספים.
      2. לא ניסיתי להגיד שהכל ורוד. המציאות הישראלית קשה, ואני חוששת לעתיד המדינה. אתה מוזמן לקרוא סדרת פוסטים שלי בנושא “חורבן הבית השלישי”.
      3. לא ניסיתי להגיש שהממשל טוב, אני אדם פרטי והבלוג איננו בלוג פוליטי. יתרה מזו – תוכנית גדולה שהיתה בעבר לעידוד הפריפריה והיתה אמורה להעביר עשרות מיליארדים הוקפאה.

      אני כן יודעת על אינסוף פעילות שנעשתה הן בממשל, הן בארגוני החברה האזרחית והן בממשק שביניהם.
      על ההזדמנות בהעתקת בסיסי צהל לנגב, ועל כל הנעשה סביב זה.
      ועל מהלכים אסטרטגיים נוספים ברמה כזו או אחרת שיכולים להיות מנוף לדרום.

      אבל גם שנה שנתיים של פעילות לא יספיקו, השינוי שידרש בדרום הוא ארוך טווח ומורכב, ויקח לפחות עשור.
      מקוה שיהיה מי שיהנה ממנו.
      מ.

      הגב
  2. גליה שפריר ציונוב
    גליה שפריר ציונוב אומר:

    אהבתי לקרוא, ממוקד, כנה ובהיר. מזל טוב! את אלופת הפסגות והיעדים, מה היעד הבא?

    הגב
  3. גליה שפריר ציונוב
    גליה שפריר ציונוב אומר:

    נכון.. התייחסתי לבלוגים וכד’. בודאי שיש לנו יעדים, לא פשוטים, אבל כפי שציינת יש כוחות חיוביים שניתן לחבור אליהם. אני משתוקקת לשינוי. כשאת מאירה לכיוונים הללו, ליבי מתמלא בתקווה. שבת שלום!

    הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*