העם בחר “צדק חברתי” האם זו ברית הייעוד החדשה שלנו?

הלכידות החברתית היא התנאי למימושם של האתגרים המורכבים שעומדים בפני קברניטי המדינה בדור הקרוב, היא זו המניעה קהילות ומדינות קדימה, כמסגרת שאליה יכולים בני האדם להשתייך ולקדם את התפתחותה וצמיחתה הפיזית החברתית והמוסרית של חברתם ומדינתם. לישראל נדרש ייעוד משותף, גורלנו המשותף הביא אותנו עד הלום, אולם ללא ברית ייעוד עמים ומדינות מתפרקים.

נביט על החודשים הספורים ממחאת האוהלים עד לשחרור גלעד שליט.  בקיץ הזה הומצאה מחדש החברה האזרחית בישראל, מושתתת על מודל חדש שעיקרו פרטים וקבוצות אזרחים הפועלות ומתארגנות למען עתיד טוב יותר. בסתיו עם שחרור גלעד שליט התחזקה בחירת הציבור בערכים של מדינת ישראל בה הוא בוחר לחיות: מדינה של צדק ולכידות חברתית.

מאת ד”ר מיכל חמו לוטם

הסוציולוג הצרפתי אמיל דורקהיים, כתב על לכידות חברתית: “נאמנויות משותפות וסולידריות הן גורמי המפתח ללכידות חברתית, המתבססות על קשרי קהילה, ערכים משותפים, תחושת השתייכות והיכולת לעבוד ביחד”.

חילוקי הדעות האם המחאה היא מחאת מעמד הביניים או גם מחאת החלשים הוכרעו, האחד אינו מוציא את השני, יש מקום לכולם, לשכבות החלשות והמוחלשות, לערבים, למנחלים, וגם לעשירים. מבט אל הסקרים ולמגוון הקולות עם חזרתו של גלעד שליט מעלה מסר חד משמעי – העם בחר במדינה הדמוקרטית שמושתתת על צדק, ערבות הדדית ולכידות חברתית. הבחירה היא בסולידריות ולא רק ברווח ובתועלות אישיות או של קבוצות קטנות.

שלושה הרהורים על הבחירה:

1. היא תחילת תנועת מטוטלת מהקוטב של התפצלות חזרה לקוטב של לכידות:

החיים בעידן האינדוידואליסטי, בו הפרט חותר לייחודיות ולשגשוג שלו ושל משפחתו, הביאו את כוחות הפיצול לשיא. המטוטלת הישראלית נעה בדור האחרון, שתחילתו במשבר ובתוכנית היצוב הכלכלית של 1985, לנקודת הקיצון שהביאה להתפרקות החברה לרסיסי קבוצות השתייכות.

הקיץ החלה תנועת המטוטלת לכיוון המנוגד. לכידות חברתית מוגדרת כיכולת של אזרחים החיים בתנאים חברתיים וכלכליים שונים, לחיות ביחד בהרמוניה, ובתחושה של אמון, תקווה וערבות הדדית, ולחלוק ערכים ואתגרים משותפים. הצורך העמוק של הציבור הישראלי בלכידות התבטא כבר במראות שראינו במחאת האוהלים: אזרחים היו מוכנים לשתף פעולה בהתנדבות, כפרטים, בקהילות וברשתות חברתיות, ולקחת חלק פעיל בבניין החברה בישראל.

1. היא שינוי בפרדיגמה של “העולם כולו נגדנו”

כאשר מביטים על הלכידות החברתית בקבוצה, רואים שהיא מתבטאת בשקול בין הכוחות המושכים לכוחות המוציאים, קרי בין הרצון של חבריה להישאר בקבוצה לרצון של חברים בה לעזבה.

בדור האחרון במדינת ישראל נעשה שימוש רב מידי באיום החיצוני כמניע להתלכדות כנגדו. מחאת הקיץ, והתרוננות הלבבות עם שובו של גלעד שליט בסתיו, מראות כי הציבור בישראל בשל לבחירה אחרת: להטות את הכף לטובת הכוחות הבנייה הפנימיים. רב המשותף לאירועי ‘מחאת האוהלים לבין תגובת הציבור להחזרת גלעד שליט. בשני המקרים היתה התלכדות של עוצמות פנימיות סביב מטרות וערכים משותפים, ובשני המקרים נוצרו חוויות הצלחה משותפות. הבחירה הזו משמעה הכרה של הציבור בכך שהחוסן הלאומי והלכידות הפנימית שלנו הם מקור עוצמתנו, וכוחם רב מכוחה של כל הרתעה צבאית. נוצר תחליף להתבצרות מפני אויב חיצוני. נולד ציבור אזרחי מעורב, שעסוק בהתארגנויות להשגת איכות חיים על ידי קידום מטרות חברתיות, כלכליות, ערכיות וסביבתיות. מתחת עינינו נוצרת אזרחות חדשה מעורבת ומשמעותית יותר של הישראלים, ובחירה חוזרת בערכי הציונות: חירות, שיתופיות ויתכן שאפילו שוויון.

1. היא מסמלת הזדמנות ותקוה לשותפות ייעוד חדשה שנוצרת

בדור האחרון רבו הישראלים החיים בדיסוננס הקורע בו מחד הם יודעים מחד שקרוב לודאי שאין בעולם אומה שכוננה עצמה והקימה מדינה לתפארת בזמן כה קצר, ומאידך נקרעים בספקות ההיתכנות של המשך הקיום שלנו כאן, ובשאלה האם עתידנו מובטח.

יתכן ששנת 2011 היא השנה בה סיימנו את 63 שנות היווסדנו וינקותנו, והאזרחים מסמנים למנהיגות כי מדינתם יכולה לעבור בשער הבא, אל הבגרות. זו הזדמנות להתחדשות, ולקידומה של ישראל למדינת מופת ערכית, יהודית ודמוקרטית. התחדשות זו תלויה בבניית חברה ונרטיב משותף לעם הישראלי, המכיל את כל אזרחי המדינה, יהודים וערבים. נרטיב של התחברות וצדק חברתי, ולא של התנתקות ושנאת חינם.

לא ביום אחד התפרקנו לשבטים מנוכרים, שנות דור קלקלנו ושנות דור ייקח התיקון, אולם זרעי התחלת התיקון  נזרעו בקיץ 2011, והניצנים נראו בסתיו דוקא. מדינת ישראל נבנתה על ידי מנהיגים מתנדבים ששילבו חזון עם מעשה. תקומת הארץ הושתתה גם על מעשיו של ציבור רחב מאד שהלך אחרי מנהיגיו. אבל בשלב כזה נדרש גם חזון חדש, יעוד מארגן, יתכן כי העם יצא לרחובות והצביע על החזון שלו – צדק חברתי, ועכשיו עלינו לממשו. הגיע הזמן שהמנהיגים ילכו אחרי העם.