זו החברה, טמבלים

“זו הכלכלה, טמבל”, הייתה הסיסמה שהגה ג’יימס קארוול, יועצו של ביל קלינטון במערכת הבחירות לנשיאות ב-1992. הסיסמה הזו סייעה לקלינטון להדיח את ג’ורג’ בוש האב מהבית הלבן. מאז חלפו להם ארבעה קמפיינים של בחירות. וגם הנשיא הנבחר של ארה”ב ברק אובאמה, למרות שלא חזר על הסיסמה במפורש, ניצח לא מעט בשל הכלכלה, ובעיקר בשל תפיסתו את הכלכלה כמכשיר בשירות החברה. אובאמה מבין זאת, ומנסה לממש זאת מול מציאות מורכבת.

האם המנהיגות הנבחרת בישראל מבינה זאת? אני לא בטוחה.

המטרה של המדינה והממשלה היא לאפשר ולבנות חברה טובה יותר

הכלכלה היא בשרות החברה. לא להפך. והכל נועד לבנות חברה טובה יותר, קרי לשמור על איכות חיינו ועל האושר שלנו, כפרטים וקהילות, בהווה ובעתיד.

אני יודעת שיש בלבול נוראי בנושא. שחלק גדול מהמנהיגות שכחה שהכלכלה היא בשירות החברה ולא להפך. לצערי גם הציבור מתבלבל באשר לכסף.

“עשיית כסף לא יכולה להיות העיסוק התמידי של האנושות מהסיבה הפשוטה שאין שום דבר לעשות עם כסף חוץ מלבזבז אותו. ואנחנו לא יכולים להמשיך לבזבז. בשלב מסוים נגיע לנקודה שבה נרגיש תחושת רוויה, או תחושת גועל, או שתיהן. אבל האם נגיע אליה?” ציטוט מדבריו המלומדים של פרופ רוברט סקיידלבסקי.

אז אם תזכרו רק דבר אחד מהפוסט הזה – אנא זיכרו שהכלכלה והכסףהוא אמצעי, לא מטרה. המטרה היא החברה.

יותר מידי אנשים התבלבלו, והבלבול הזה נמשך יותר מידי שנים.

כשאני קוראת את המאמר של סקידלסקי (Skidelsky), היסטוריון וכלכלן פוליטי נודע, אני מזדהה עם כל מילה.

“אם חושבים על העתיד”, הוא אומר “לא ייתכן שפשוט נמשיך לצבור עוד ועוד מוצרי צריכה, שנדבוק כל חיינו בראייה המצומצמת הזאת של איך נראים חיים מאושרים, חיים של הגשמה, חיים של סיפוק. זווית ההסתכלות הזאת פשוט צרה מדי. היא מסכנת יותר מדי דברים שאנשים מעריכים, ושאין להם יכולת לנסות להשיג. השאלה היא מה המין האנושי עומד לעשות עם עצמו ב־100, 200, 300 השנים הבאות?”.

לסקידלסקי יש מתכון משלו לאיך חיים נכון, שאינו קשור לכסף ולצריכה. הוא כולל שבעה מרכיבים בסיסיים: בריאות, ביטחון, כבוד, אישיות, הרמוניה עם הטבע, ידידות ופנאי. אבל מחשבות וידע על איכות חיים ואושר יש הרבה, ואני עצמי פרסמתי אינספור פוסטים על אושר ואיכות חיים.

זו החברה טמבלים

והבעיה היא ביישום. ומי שנכשל ביישום הם המנהיגים. אבל גם הציבור, שמתמסר לחומרנות, שמעריך את בעלי המאה, שמודד אנשים לפי כמות הרכוש שצברו, שמעדיף לבחור מנהיגים עשירים, למרות שברור שזו טעות גדולה.

אז במי לבחור?

קלינטון אמר “זו הכלכלה טמבל”, אני אומרת “זו החברה טמבלים“….

תראו לי מי המפלגה המדברת על איכות החיים של הציבור הישראלי, ולא מפחידה אותנו במלחמות.

תראו לי מי המנהיג/ה שמדבר על חברה צודקת, על איכות השירותים, על איכות הסביבה, על חינוך – לשם צריכים ללכת הקולות שלנו.

תראו מי מדבר על תמרוץ עסקים קטנים, מי במצע שלו מתייחס לחיזוק מעמד הביניים? מי מביט גם על הטווח הארוך – על ישראל בעוד 30 שנים, על איכות הסביבה ועל מה שנשאיר לדורות הבאים. שם טמון הסוד לחברה צודקת ואיכותית יותר.

אל הפוסט הראשון, והפוסט השני בסדרה “זו החברה טמבלים”

שווה לקרוא את הראיון הנפלא עם פרופ סקילבסקי במוסף כלכליסט ואסור להחמיץ את נאום הבחירות של ברק אובמה ביוטיוב, ולקרוא ולהתרגש שוב בויקיפדיה