פורים – מפיצול לאחדות

מאת ד”ר מיכל חמו לוטם, מנכ”לית המכון למנהיגות וממשל

מתח בין אחדות ופיצול בעם היהודי

בעם היהודי מתקיים דורות רבים מתח בין אחדות ופיצול, הקיים , והעם מכיל אותו כמעין סתירה פנימית של ניגודים. הציטוט הזה חושף את המתח הזה, מחד “עם אחד” מסמן את ייחודו ואחדותו של עם ישראל, מאידך “מפוזר ומפורד”, משמעו מפוזר בגלות בין 127 מדינות, ומפורד – פירוד ופיצול פנימי.

ויאמר המן למלך אחשוורוש, ישנו עם-אחד מפוזר ומפורד בין העמים, בכול מדינות מלכותך; ודתיהם שונות מכל-עם, ואת-דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין-שווה להניחם. אם-על-המלך טוב, ייכתב לאבדם“. מגילת אסתר, ג,ח

אחדות או פילוג?

דברים רבים ניתנים להגדרה על ידי הבלטת הניגוד: קצה הרצף הנגדי לפיצול הוא אחדות. אך האם האחד חיובי והשני שלילי? לאוו דווקא. לפי הרמב”ם כל תכונה ומידה של האדם נמצאת על סקאלה בין שני קצוות. המדובר בקצה חיובי וקצה שלילי, ששניהם רעים ומזיקים לאדם, מפני שהקצה החיובי יש בו עודף, ואילו בקצה השלילי יש חיסרון. לפי הרמב”ם על האדם להתאמן ולרכוש את הצד החסר לו בכל מידה, לדוגמה בין פחדנות להרפתקנות על הפחדן להתנסות בהרפתקנות על מנת שיוכל לבחור בכל מצב נתון כיצד עליו לפעול וכיצד לאזן בין שתי ה”קיצוניות”.

הרצף בין איחוד לפיצול הוא הוא רצף הקיים לא רק באדם אלא גם בקבוצות ועמים. הוא רצף רב גווני, והוא משתרע על פני אינספור מימדים. ולכן גם אחדות ולכידות וגם פיצול ופילוג – שני קצות הרצף הללו, שוכנות זו בצד זו בקרב העם היהודי, עם שמחד קידש כל השנים תרבות של מחלוקת, ומאידך ראה באחדותו את מקור כוחו וחוסנו הפנימי.

יש כמובן גם להבחין בין אחדות לבין אחידות. האחדות היא בין שונים, והיא חיונית ומבליטה את הייחוד החיוני שבין הפרטים והקהילות. אחידות לעומתה אינה מטרה כשמדובר בבני אדם (במוצרים – כמובן שכן….).

מנהיגות מאחדת

פורים מקובל כחג האחדות הלאומית. כי למרות המתח המובנה בין אחדות וערבות הדדית מחד, לבין פילוג ופיצול מאידך, הכל מהללים את האחדות, וחוששים, בצדק, מהפיצול. המן הכיר את האחדות של עם ישראל והבין שהיא הבסיס לכושר ההישרדות שלו. הוא ראה שהאחדות היהודית נחלשה באותה תקופה, וזיהה שעת כושר להוביל מהלך להשמדת העם היהודי. הפיצול עלול הרי להגיע בקלות לשינאת חינם ומשם קצרה הדרך לפירוק עם ישראל או מדינתו, פירוק שיכול להיות פנימי או חיצוני.

מנהיגות מאחדת נדרשת לפעול בדיוק הפוך לאימרה “הפרד ומשול”. נדרשת לנו מנהיגות משתפת, דמוקרטית, מלכדת, שלא זורעת פיצול בקרב אזרחי ישראל, לא דרך ‘הפרד ומשול’ ולא דרך ‘הפחד ומשול’…

אפשר להדגים זאת גם לפי גישת הרמב”ם, שגרס כי בעוד החכם חי באיזון בין שתי קצוות הסקאלה, על מנת להגיע למעלת החסיד יש לנטות מעט לצד החיובי. כך למשל האמיץ הוא הנוטה מעט לצד ההרפתקנות, והנדיב נוטה מעט לפזרנות – ברצף בין קמצנות לפזרנות. אני מניחה כי המנהיג המאחד לפי הרמב”ם מגיע למעלת חסיד.

מנהיגות מאחדת נדרשת ברמת המנהיגות הבונה קהילות, עוסקת בלכידותן ובחיזוק חוסנן, ברמת המנהיגים המעודדים קשרים בין הקהילות השונות, וברמת המנהיגות הנבחרת והממונה המעודדת חיבורים בין הקהילות למוסדות ולממשל. כל החיבורים הללו קרויים הון חברתי, על שלושת סוגיו (מלכד, מחבר ומגשר – בתוך קהילות, בין קהילות, ובין הקהילות למוסדות בהתאמה).

סופו של סיפור 

אסתר המלכה - ציור שמן של ג'ון אוורט מיליי

אסתר המלכה – ציור שמן של ג’ון אוורט מיליי

“לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן” היתה בקשתה של אסתר למרדכי. כנוס – היפוכו של “עם מפוזר ומפורק”. מנהיגותה של אסתר, כמו מנהיגותן של נשים רבות במקרא, אינה מוטלת בספק, היא רק מתוחכמת, וכרגיל מוצנעת מאחורי הקלעים. הלקח הנלמד לדורות ממגילת אסתר הוא הצורך בחיזוק אחדות העם, להדק את הקשר הקיים בין היהודים, לשלוח משלוח מנות משמח ולהרבות במתנות לאביונים, כדי לחזק את השכבות החלשות של עמנו.

תפקידם של מנהיגים לאומיים ומובילי שינוי הוא לאחד ולכנס. לא במקרה זהו שורש המילה “כנסת”, ביתה של המנהיגות הנבחרת. מן השם נגזר כי תפקידה של הכנסת ותפקידם של חברי הכנסת הוא להחזיק את המתח בין איחוד לפיצול בקרב כלל אזרחי ישראל. וכמו במידות הטובות של רמב”ם – למצוא את שביל הזהב בצד החסיד, קרי לנטות למידה הטובה, של האיחוד. ובמדינת ישראל יש למצוא גם מכנה משותף עם אזרחים ערבים – אתגר כפול ומכופל.

קריאה נוספת

חיים אמסלם: מפוזר ומפורד או מקובץ ומאוחד.

פורים חג האחדות היהודית.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*