הדרג הפוליטי והדרג הממונה בממשלת ישראל

למאמר בדמרקר

האתגרים והמורכבויות עימם מתמודדת ישראל יוצאי דופן בכל קנה מידה, מדינה בהתהוות, שצלחה את שלב ההקמה ולא עברה עדיין לשלב המיסוד; הניסיון לבנות מדינה ציונית, ששואפת לשמור על צביונה כיהודית ודמוקרטית; האיומים הפנימיים והחיצוניים עימם אנו מתמודדים, הפערים הגדלים ועוד.

שלושה אירועים מהשבוע החולף חושפים צורך בניווט במורכבות נוספת, בין נבחרי הציבור לעובדי הציבור בשלטון המרכזי: נזיפתו של עמידרור בשגרירי ישראל לאור שאלתו של רון פרושאור, וטענתו ש”הם פקידים שתפקידם למלא את הוראות הדרג המדיני במלואן”, או לחלופין “שיתפטרו וילכו לפוליטיקה”; פיטוריו באימייל של פרופ’ יצחקי, הסטטיסטיקן הממשלתי; וטענתו של רם בלינקוב, ראש אגף תקציבים לשעבר, כי האגף ואנשיו הם האחראיים על הגירעון התקציבי של 15 מיליארד ומעלה, בלינקוב אמר כי אם אנשי אגף התקציבים לא ישמרו על הקופה הם אינם יכולים לצפות שהפוליטיקאים יעשו זאת….

שלושת האירועים הללו חושפים את המורכבות אדירה בין נבחרי ועובדי הציבור בממשלה, בין הדרג הפוליטי למקצועי. כ 1300 אנשי הסגל הבכיר במדינת ישראל מנהלים כ 60,000 איש וחולשים על תחומי חיים החל מבריאות, דרך תשתיות, יחסי החוץ של מדינת ישראל ועוד.

בלינקוב ועמידרור מייצגים שתי גישות הפוכות ומנוגדות ליחסים בין שני הדרגים הללו. לתפיסתו של עמידרור עובדי ומנהלים בממשלה הם ‘פקידים ממלאי הוראות’, בלי יכולת להעלות חלופות ודעות. לתפיסת בלינקוב אי אפשר לסמוך על השרים, והם יבזבזו את כספי כולנו באם רק יינתן להם, ולכן האחריות כולה מוטלת על עובדי הציבור.

שתי הגישות, המיצגות שתי קצוות של ספקטרום, מוטעות ומסוכנות מאד לעתידה של מדינת ישראל וליכולת של הממשל למשול בצורה חכמה, מושכלת ואפקטיביות.

קבוצה מתחלפת של 25 שרים לא יכולה להחזיק את הידע והניסיון של מאות ואלפי אנשים מקצועיים שנמצאים שנים בתפקידם, ולכן אינה אמורה לקבל החלטות גדולות ולקבוע מדיניות ללא היוועצות עם עובדי הציבור, שבין כה גם יהיו אמונים על יישום ההחלטות הללו, ועל הטיפול במורכבויות שמשתמעות מההחלטות שנים לאחר שאותם אנשי ציבור כבר מזמן אינם בתפקיד.

השרים, מאידך גיסה, הם נבחרי הציבור, ובממשל דמוקרטי מתוקן הם צריכים לגלות אחריות מלאה על החלטותיהן והתוצאות שלהן, ולא להידרש ל”גננת”, אחד מתפקידיו הקלאסיים של אגף תקציבים, המשמש שוטר גננת משך זמן רב מידי מול נסיונות פריצת התקציב!

הניסיון לשרטט קו גבול חד בין קביעת מדיניות לבין יישומה שגוי מוטעה ומסוכן. במקום גבול יש להביט עליו כמרחב של דיאלוג ושיח, של למידה והקשבה הדדית בין הדרג הפוליטי הנבחר לבין הדרג המקצועי. המדיניות פעמים רבות נקבעת במקטעים ובשלבים, מול המציאות המשתנה ובתגובה אליה, והיא חוצה משרדי ממשלה, ולעיתים גם מגזרים. לאור זאת ולאור המורכבויות של מדינת ישראל, מרחב התפר הזה חשוב במיוחד.

אין ספק בי מרגע שהתקבלה החלטה הדרג המקצועי מחויב ביישומה, יחד עם זאת תפקידו להתריע, להציג חלופות, לנקוט עמדות, ולעתים גם לעמוד על הרגליים האחוריות מול טעויות קטסטרופליות. זוהי חובתו של הדרג המקצועי!

סיפורו של הסטטיסטיקן מראה כי בעוד הדרג המקצועי שומר ברוב המקרים על כבודו עליונותו וריבונותו של הדרג הפוליטי, הרי ההפך לא תמיד קורה. פיטורים במייל הם טעות ניהולית של מתחילים, פיטורים של מנכל ופרופ’ בצורה כזו הם לא פחות משערוריה. טוב עשה ראש הממשלה שהתנצל, טוב אם יסיקו מסקנות וילמדו מהטעות הזו כיצד נכון להתנהל להבא.

אתגרי הממשלה והניהול הציבורי הם אדירים, בידיה העתיד של כולנו, טוב יהיה אם עובדי ונבחרי ציבורי יעבדו יחד, בשילוביות, כפי שאכן קורה פעמים רבות, לטובת כולנו.