אושר במקום העבודה – האם כבר מונה אצלכם סמנכ”ל אושר?

לאחרונה קראתי שעוד ועוד חברות ממנות לעצמן סמנכ”ל אושר. האמריקאים היו ראשונים – גוגל וזאפוס ורבות נוספות, ועכשיו הטרנד הגיע גם לאירופה ולבריטניה.

באנגלית זה נקרא ממש כך CHO – Chief Happiness Officer. המגמה הזו משקפת הבנה הולכת ומתגברת שיש קשר בין שלומות (המילה העברית היפה ל”איכות חיים” או Well Being) לבין פרודוקטיביות בעבודה. ארגונים חכמים מבינים שלא מספיק למשוך את הטלנטים, צריך שהם יהיו גם מלאי אנרגיות טובות, מעוררי שמחה, אופטימיים, מעורבים ומחוברים. שורה תחתונה – מאושרים.

הטרנד הזה נובע מריבוי העדויות לכך שעובדים מאושרים הם עובדים פרודוקטיביים.

מדע האושר

לפני זמן מה פגשתי את דנה זליכה. אישה צעירה ומקסימה שעשתה דרך ארוכה במסע האישי שלה – ממנהלת צעירה ומלאת מרץ בחברת רדבול ותעשיית הסיגריות ועד למומחית במינדפולנס שמקנה כלים לארגונים והנהלות. מה להנהלות ומינדפולנס אתם שואלים? מינדפולנס הפך לטרנד גדול כי אנשים כיום מחפשים שלווה, משמעות ואושר. כתבתי “אנשים כיום” אבל זו איננה מגמה חדשה, אנשים חיפשו אושר תמיד. אנחנו יודעים על זה כבר אלפי שנים, אריסטו חקר את הנושא, וכמובן אפיקורוס ופילוסופים גדולים נוספים. במובן הזה אין חדש תחת השמש. החדש תחת השמש הוא הגישה המדעית לאושר.

ההתפתחות במדעי האושר למשל הפסיכולוגיה החיובית, מאפשרים גם למדוד אותו, לנתח את “חווית הזרימה” ואפילו למדוד את גובהם של גלי הגמא במוחם של אנשים יותר (ופחות) מאושרים. המחקר הוא זה שמראה חד משמעית שעובדים מאושרים הם יצרנים ויעילים יותר.

פי 2 יותר למען האמת…

אז מה עושים עם האושר הזה?

עצה אישית – אל תבקשו אותו. בקשו אתגר, משמעות, סקרנות, חברות. האושר הוא יצור חמקמק ואין מה לרדוף אותו.

ומה לגבי האושר הארגוני?

יצירת אווירה שמחה במקום העבודה היא דרך אחת, לא מורכבת במיוחד, ולא מתוחכמת. אלפי גופים יודעים למכור אירועים לחברות, ללוות בפסטיבלים ולהנפיק שמחות. אני לא מאמינה ב”לקנות אושר” מבחוץ. מאד בקלות השמחה הזו הופכת אילוץ מלאכותי ולא אמיתי. אנשים הרי רגישים לזיוף, לחוסר אוטנטיות, והבסיס החשוב לאושר אינו יושב באירועים חיצוניים, אלא דווקא ביוזמות פנימיות. עובדים שמקשיבים לרעיונות והיוזמות שלהם – אם זה לגבי מקום עבודה ירוק, או יצירת גן לילדיהם, או אירוע התנדבות, ודאי שיעריכו יותר ויסחפו את החברה אחריהם.

האושר יושב על 3 רגלים: על חוויות, על קשרים משמעותיים בין אנשים, ועל ייחוס ערך חשיבות ומשמעות לעשייה היומיומית.

אז גם אם אינכם ממנים סמנכ”ל אושר אצלכם בארגון (או רואים עצמכם מתאימים למשרה החשובה אך שעדין לא קיימת בישראל) יש כמה דרכים להעלות את מפלס האושר בארגון:

ייחוס ערך ומשמעות לעשייה היומיומית

חוויה של משמעות היא מרכיב מרכזי באושר, כלומר באיכות החיים שלכם וגם ביצרנות והאפקטיביות שלכם ושל אנשיכם בעבודה. היכולת ליחס ערך ולהקנות משמעות טמונה בידי כל אדם, אבל יש ארגונים שמקלים על עובדיהם, ויש שמקשים.

התורה ארוכה אבל על רגל אחת הרי אנחנו אוהבים את מה שאנו יוצרים, את הדברים בהם אנו עוסקים ומושקעים. בנוסף כל אחד מאיתנו אוהב להרגיש מעורב. מקום עבודה חכם יעשה שימוש בחכמת אנשיו באינספור פלטפורמות לשיתוף ידע ותובנות. זו דרך חכמה מחד לקבלת החלטות טובות יותר, ומאידך ליצירת מעורבות ואכפתיות גבוהות הרבה יותר של העובדים.

קשרים משמעותיים במקום העבודה

קשרים משמעותיים בין אנשים לא נוצרים בבת אחת. ארגונים אינם משפחות, ההשוואה הזו מזויפת ולא מתאימה. מרבית העובדים אמנם מבלים בעבודה יותר זמן מאשר עם משפחתם, אבל כשהם עוזבים – רוב הקשרים לא ממשיכים. בר מזל יהיה אדם שמשך 2-3 חברים לחיים ממקום עבודתו.

אז סיכמנו שעבודה איננה משפחה, וגם לא נועדה ליצור או לעודד חברויות, אך יחד עם זה קשרים משמעותיים לא חייבים להיות לנצח, הם יכולים להיות מצוינים לפרק זמן. לכן על מנת להעלות את הפרודוקטיביות יש לחשוב על יצירת צוותים מנצחים ומגובשים, שמקיימים מערכות יחסים ויש ביניהם ערבות הדדית.

מעבר לצוותי עבודה קבועים ארגונים הופכים יותר ויותר גמישים גם במבנים שלהם. חיבורים בין צוותים ממחלקות שונות יגדילו הן את ההון החברתי של הארגון והשלומות של עובדיו, והן את החכמה והיצירתיות. אפשר לעודד קשרים בין יחידות באירועים שונים, ליצור מרחבים פיזיים בהם יוכלו עובדים להיפגש, לחבר לפעילויות כגון נבחרות ספורט (ניק מרקס מצא כי אחד מחמשת המרכיבים הכי חשובים ברמת הפרט לאושר הוא תנועה ופעילות פיזית) ועוד ועוד רעיונות.

נ”ב 1 מעבר לאושר מסתבר שיש אנשים אומללים בעבודתם. ניתוח של מחקרי שביעות רצון בעבודה מראה כי הפרמטר החשוב ביותר באיכות חייו של עובד הוא הבוס והקשר עימו. זה הקשר הכי חשוב לבריאות והאושר שלכם, ואין לכם כמעט שליטה עליו. בוס מתעלל יכול למרר את חייו של כל אדם ואפילו להפוך אותו לחולה. בספרו המצוין של איתן מאירי “המגפה השקטה” קראתי כי מחקרים מראים כי חמישית עד שליש מהעובדים חווים התעללות.  אם זה מצבכם – תקראו את הספר! מאירי אומר כי למרות המודעות הנמוכה יש לא מעט מה לעשות בכדי להתמודד עימה, ונותן כלים ודרכי התמודדות חכמות, ישירות ועקיפות.

הופתעתי מהעובדה שזו בעיה כה רגישה קשה ושכיחה ולמרות זאת עם מעט מאד מודעות אליה. ואז נזכרתי שגם אני אישית כמעט החמצתי מקרה של מנהלת שעבדה תחתי והתעללה בצוותה,….

נ”ב 2 – ועיזבו את הסיפור של CHO. זה נראה לי ציני, פשוט תהיו בני אדם ומנהלים טובים תבנו ארגונים מצוינים, ותהנו מכל העסק

שלכם ובשבילכם

ד”ר מיכל חמו לוטם

אוקטובר 2015

1 תגובה
  1. רחל טלר
    רחל טלר אומר:

    כתבה יפיפיה ומלאת השראה. כמו גם המאמרים האחרים שלך (קראתי כמה) נהנתי מאד!

    הגב

פינגבקים וטרקבקים

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*