בית ספר לממשל – חלון ההזדמנויות?

מאת ד”ר מיכל חמו לוטם, מנכ”לית המכון למנהיגות וממשל

את המאמר הבא כתבתי לפני שנה, ביוני 2012, וגנזתי. הכותרת אז היתה “בית ספר לממשל – האם ישראל החמיצה את חלון ההזדמנויות?”ודווקא עכשיו אני אופטימית יותר, וממקום זה החלטתי לפרסם את המאמר היום, כשהרוחות החדשות שמנשבות בנציבות שירות המדינה לאור המנהיגות אמיתית של הנציב, משה דיין ושל מנהלים בכירים אותם גייס, דוגמת רון צור, ראש מנהלת הרפורמה החלו להראות פירות.

עוד לא אבדה תקוותנו!!

ישראל היא מדינה במעבר ממדינה בהקמה למדינה ממוסדת. ללא גבולות, ללא חוקה, מדינה המתמודדת עם סכנות ואתגרים אדירים במקביל להתפרקות ברית הגורל, בלי שנבנתה לנו עדיין ברית ייעוד. אנו רואים את אובדן הדבק של הלכידות והון החברתי ואת הירידה בחוסן שבאה בעקבותיו.

האם נשכיל לאחד כוחות למען ממשל הוליסטי אינגרטיבי ושילובי? האם נשכיל בשניים שלושה העשורים הבאים לכונן לנו ברית ייעוד? ומה תפקידו האפשרי של בית ספר לממשל בתהליך כזה?

למה בית ספר לממשל?

לפי כשלוש וחצי שנים, כשנכנסתי לתפקידי כמנכלית אלכא, ביקשתי סקירת ספרות על הנעשה בארץ ובעולם. הגדרתי את בקשתי כסקירה על המוסדות האקדמאים והלא אקדמאים, בארץ ובעולם, ששמו נר לרגלם את חיזוק הממשל.

הסקירה בוצעה, ולאחר מכן הבנתי ממנהלת צעירה ונמרצת שגייסתי לצוות, כי טבעתי מונח חדש בשפה העברית, “גופי חיזוק ממשל”.

אז מה הרעיון המארגן של חיזוק הממשל?

הוא יושב על כמה הנחות:

  1. שחברות צריכות נרטיב וייעוד משותף על מנת להתקדם קדימה, האתוס הזה משמש דבק מלכד שלהן, מגביר לכידות והון חברתי, ומנוע להמשך פיתוח ושגשוג המבוססים על ייעוד משותף (‘ברית ייעוד’).
  2. שהובלת תהליך העיצוב הזהותי הזה, במקביל לעיצוב העתיד במדינות, צריכה להיות בידי הממשל המרכזי והמקומי, יחד עם חברה אזרחית ובשיתוף ציבור.
  3. שהממשל במדינת ישראל, מדינה במעבר, חייב לעסוק באתגרים אדירים של עיצוב זהות ושליחות בצד עיצוב עתיד. ללא ממשל איכותי – אין לנו עתיד כאן.
  4. שבעוד גופים עסקיים קטנים ומגובשים יכולים להפריט את ההדרכה שלהם, ממשלה לא יכולה להפריט את הדיון באתוס הערכים והזהות שלה. כי הם אלה שיוצרים שליחות וכוח מלכד להמשך בנייתה של המדינה והחברה. רק לאחר יצירת הסכמות כאלה יכולה מדינה, אם בחרה לעשות כן, להפריט בצורה מבוקרת חלקים או את כלל ההדרכה שלה.
  5. ושלכן בית ספר לממשל ולמנהיגות ציבורית הוא נדבך קריטי בעיצוב עתידן של מדינות, כי הוא המנוע הזהותי של הממשלים שלהן, ובכך גם מניע את המדינה כולה.

 תפקיד הממשל בישראל מורכב יותר – כי ישראל היא מדינה במעבר

מדינות מגיעות לבשלות לאט, זהו תהליך שלוקח מאות שנים. ומדינת ישראל היא ינוקא. חשוב לזכור שבראייה היסטורית אנו הערת שוליים קצרה, 64 שנים הם פסיק בהיסטוריה.

ויש לנו שני מעברים לעבור:

  1. ממדינת “סטרט אפ” למדינה ממוסדת: לאחר שצלחנו את שלב ההקמה האתגר הוא מיסוד, ויש הרבה מרכיבים הנדרשים על מנת שנוכל להיות מדינה ממוסדת.
  2. מעבר שני ועמוק יותר, הוא מברית גורל לברית ייעוד. המשמעות היא מעבר מהיותנו ‘מדינה בהתהוות’ שמבוססת ברובה על “ברית גורל”, גורלו של העם היהודי, למדינה המבוססת על “ברית ייעוד”. מבט היסטורי על חברות מדגים שברית גורל במדינות מחזיקה כ 2 דורות ואז מתפרקת, כי היא אינה מהווה דבק ארוך טווח.

כשברית הגורל מתפרקת רואים רצח של מנהיגים, אי שקט חברתי, מלחמות אזרחים ועוד.

מוכר?

זה קרה במדינות רבות, לדוגמה ארה”ב, עד שהשכילה לבנות לעצמה ברית ייעוד המבוססת על Individual Freedom, וזה קורה לנו כיום בישראל.

(הערה: ברית גורל וברית ייעוד הם מונחים של הרב סולובייציק ואדון בהם בעומק רב יותר בעתיד)

 זו הסיבה שאנו צריכים חיזוק ממשל. כי הממשל קריטי לעתידנו כמדינה.

וזו הסיבה שלא ניתן להפריט את החוללות של האתוס הממשלי, שהוא חלק מכונן בזהות והאתוס הישראלי וגם זה של העם היהודי, אם חפצים אנו להצליח ולשמור על זהותנו המורכבת “היהודית והדמוקרטית”.

 האם החמצנו את ההזדמנות לבית ספר לממשל?

כשהתחלתי בתפקידי היו 3 שחקנים מרכזיים בשדה, אלכא נסגרה, ועל בסיסה הקמתי את המכון למנהיגות וממשל, מכון מנדל, ותוכנית וקסנר. 3 וחצי שנים חלפו וכיום פועלים לא פחות מ 7 שחקנים שונים.

 לפני שנה מצאתי עצמי מתחננת ליזמים צעירים שחזונם דומה “אל תקימו עמותה, יש כל כך הרבה עמותות, ולאחר מכן הפיצול גובר על השכל הישר”.

ושוב הפיצול גבר על השכל הישר, ועוד עמותה הוקמה.

העדר איחוד כוחות בנושא כה קריטי, והתיימרותו של כל גוף לעסוק בערכים ובזהות גורמת לי לעיתים לשאול האם לא רב הנזק על התועלת? מנהלת יחידת ההדרכה שלנו המשילה את הדבר לעמותות המאכילות רעבים, האם הן טובות או רעות לעוני?

האם אפשרי, ברמה המוסרית, להחמיץ מנוע המחולל לאתוס לאומי?  

איני יודעת האם האכלת הרעבים, קרי תוכניות למנהלים ואנשי ממשל, שוק שהביקושים בו אדירים, היא בבחינת טוב או רע, אך שני דברים ברורים:

  • כלכלת השוק לא תטפל באתוס ובייעוד של מדינת ישראל, לא הכל ניתן להפרטה.
  • מרבה גורמים מרבה פיצול. חלון ההזדמנויות להקמת בית הספר הישראלי לממשל הולך וקטן

 אתוס: נרטיב, זהות. אתוס הוא סיפור מעשה, או אפילו מסגרת משוחררת של עלילה, המעגנת ערכים מסוימים מוסרית, כלומר מדובר בעלילה המאפשרת להתמצא בסביבתם המוסרית, להבדיל בין הטוב והרע, הרצוי והמגונה וכדומה. עבור מדינות וחברות אתוס מהווה מסגרת מארגנת.

אז האם החמצנו את חלון ההזדמנויות לבית ספר לממשל שישמש מחולל אתוס שפה ועתיד לישראל?

חלונות הזדמנויות נסגרים ונפתחים, זה חלון הזדמנויות שאסור להחמיץ!

את המאמר הזה כתבתי כאמור בכאב ובחשש ביולי 2012 ונצרתי אותו עד היום, יש מקום לאופטימיות…..

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*