Screenshot_2016-11-11-06-17-28

הניהול החדש – צבירה ושימוש בכוח

בשנים האחרונות נולדת פרדיגמת ניהול חדשה, שמבוססת מחד על שינויי תרבות ודורות, ומאידך נטועה במחקר מעמיק בתחומי הניהול והמנהיגות.

מרתק בעיני שהדור הצעיר של מנהיגים ומנהלים פועל בצורה אינטואיטיבית בדיוק כפי שהמחקרים הכי עדכניים ממליצים, זו עדות נפלאה בעיני לכך שהעולם הולך ונהיה מקום טוב וערכי יותר.

אני מעלה סדרת פוסטים שיתנו זרקור אל כל אחד מ – 10 השינויים הללו, אבל את הפוסט הראשון אקדיש דווקא למשהו שלא השתנה – משחק הכוח. יש לא מעט דרכים שמנהלים יכולים לצבור כוח בארגון

Screenshot_2016-11-11-06-17-28

חשבתי שוב על הנושא בזכות מפגש על כוס קפה עם צפריר כהן, חבר ותיק. כשסיפרתי לו קצת על מאבקי הכוח בהם אני מצויה אמר: “מאבקי הכוח הרבה יותר חזקים במערכות ציבוריות – כי שם אין שורה תחתונה כלכלית“. משפט מבריק שגרם לי לעצור ולחשוב.

מה אנשים רוצים?

כרופאה לא חשבתי על מה אנשים רוצים – זה נראה ברור שאף אחד לא רוצה להיות חולה – כולם רוצים להיות בריאים, וכמובן שאף אחד לא רוצה שיכאב לו. גם בעולם המנהיגות המיקוד שלי היה שנים להוביל שינויים, קרי להיות ממוקדת בלאן רוצים להגיע, ולעזור לאנשים להסתגל למציאות ואפילו להיות שותפים בשינוי שלה..

עם השנים למדתי להביט יותר ויותר על מה אנשים רוצים – מי שמבין זאת – יודע מצוין לפתח פתרונות חדשניים, או להצליח במה שהוא עושה.

מהתבוננות בגובה 100 אלף רגל הבנתי שאנשים שונים צריכים דברים שונים במינונים שונים בחיים בכלל, ובתוכם בעבודה. הם אמנם מונעים על ידי השאיפה לאושר, אבל ישנם עוד מניעים קיומיים שמצויים בבסיס תורות ותפיסות שונות.

 זיקקתי את ארבע השאיפות הקיומיות, והנה הן לפניכם:

  1. השאיפה למקסם עונג ואושר
  2. הצורך למקסם משמעות.
  3. המאמץ למקסם כוח.
  4. הרצון למזער כאב

ארבע השאיפות הללו, במינונים שונים, מתארות כל אחד מאיתנו, והן גם הבסיס למרוץ של המין האנושי לקידמה והתפתחות.

התשוקה לכוח

מכל הדברים שבני אדם מתאווים אליהם – כוח הוא המוכחש ביותר. המדובר בנשק רב עוצמה, כמו סכין חותכת דו צידית, ששימוש נכון בו דורש ניסיון, אומנות ואישיות עם יושרה וחיבור לערכים גבוהים. מהצד האחד כוח יכול לעשות המון טוב וליצור השפעה, ומאידך הוא משחית, מסוכן, והכי גרוע – יש המתמכרים אליו.

אנשים חותרים לכוח, שהוא כמובן צורך הישרדותי בסיסי, ולא מבחינים בין כוח לבין עוצמה. המושגים הללו שונים ומובחנים, וגם מזינים האחד את השני. הסיבה בעטיה מרביתנו חותרים, לעיתים קרובות בלא מודע, למקסם כוח ושליטה היא שאנו אמנם מחפשים משמעות ואושר, אבל לפני הכל האבולוציה כופה עלינו את הרצון לשרוד, לצורך כך על בני האדם לצבור כוח שיבטיח את קיומם.

זו נוסחה פשוטה: כוח = קיום = חיים.

הניסיון לצבור כוח נכון עבור מרבית בני האדם, ובאופן בולט יותר אצל גברים, אבל גם אצל מנהלים ומנהיגים, שאחרת, בלא תשוקה עזה להשפיע על אחרים, לא היו מגיעים לעמדות הללו, וכך הופך הכוח שצברו גם מימוש תשוקה וגם כלי עבודה מרכזי עבורם.

לעיתים צבירת הכוח הופכת מאמצעי למטרה, ואפילו לתשוקה ולהתמכרות. זה הרי ההבדל מרתק בין רצון לתשוקה – רצון מופנה כלפי אובייקט שממלא אותו, תשוקה מופנית כלפי אובייקט שמעורר אותה.

כאשר משתתפי תוכנית מנכ”לי משרדי הממשלה שהפעלנו פגשו את ראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו, הוא חזר ואמר 3 פעמים, מבקש, ממש מפציר בהם שלא רק יעסקו בתקיעת מקלות בגלגלים, אלא גם יעבדו יחד. לתקוע מקלות האחד בגלגלי השני זה חלק בסיסי ממשחק הכוח, ומבלבול בין כוח כאמצעי לכוח כמטרה. נתניהו יודע זאת היטב…

פגשתי הרבה מאד מנהלות ומנהלים מרשימים, שהגיעו לעמדות בכירות, לעיתים כנבחרי ציבור – חברי כנסת וראשי רשויות, לעיתים כממונים בתפקידים רבי השפעה כבוד וכוח. ראיתי כיצד הם מתנהלים במסדרונות הכוח, כיצד הם משתמשים בכוח שצברו להשיג את מטרותיהם ולקדם את האינטרסים שלהם.

אולם שום צפייה מבחוץ אינה מלמדת אותנו יותר מאשר התנסות אישית…

אצלי זה קרה ביום אחד. עיני נפקחו בבת אחת – למגינת ליבי. זה קרה כיון שמצאתי את עצמי בארגון ותיק שהיה מלא, בצד הכוונות הטובות, גם באינטרסים, בפוליטיקה פנימית, ובמאבקי כוח. זה כך אגב בכל ארגון, ועוד יותר בארגונים גדולים וביורוקרטיים.

שנים הייתי ממוקדת בהשפעה ובאימפקט. כיזמית הובלתי את היוזמות שלי – והחזקתי המון כוח בלי שהייתי מודעת. אולי משום מה לקח לי זמן ארוך יחסית להבין את נושא הכוח כמרכזי כל כך, ומעצב את היקום האנושי שלנו. כוח הוא הבסיס למלחמות שהן מאבק כוח בין עמים, הוא המוביל בני אדם לצבור כסף, שהוא סוג של כוח, והתחליף האולטימטיבי למה שהיה בתקופות עבר כוח פיזי, לחתור לפרסום – ראו כיצד דונלד טראמפ היוון את כספו ופרסומו לעמדת הכוח החזקה ביותר בעולם. הרצון המובן כל כך לטפס במעלה הסולם הניהולי גם הוא נגזר לעיתים קרובות מהרצון לכוח.

כוח הוא הצורך הבסיסי ביותר בסולם הקיום האנושי – מסלאו פספס כשלא הכניסו לסולם הצרכים שלו.

הייתי בעצמי שחקנית במגרש רווי כוחות, אבל  הייתי עסוקה בעתיד מדינת ישראל ובבניית המכון למנהיגות וממשל שיהיה מוקדש למנהיגות שתשמור עליה. סביבי היו בכירים שעסקו בלי הרף בהגדלת כוחם, בפוליטיקה ארגונית (שזהו בדיוק משחק של כוח), בלקדם את עצמם, ולצבור עוד ועוד טריטוריות.

הייתי מנכ”לית ואישה צעירה בעולם בעל ערכים גבריים ומנהלים גברים. גברים, כך למדתי עם השנים, מבינים את שפת הכוח הרבה יותר מנשים, לכל הפחות יותר מהאישה שהייתי אז. תקראו לזה תמימות כי גם לא הבחנתי בכוח הרב שאני עצמי צברתי. אולי זו הסיבה להבנה שלי שחכם ירבה עוצמה וחזק ירבה אויבים.

באותה תקופה הבנתי לעומק את העובדה שכוח כשלעצמו אינו ערובה לשינוי. אפילו לראש הממשלה, המחזיק בידו לכאורה כמויות של כוח, יש חסמים. פנימיים וחיצוניים. היכולת להוביל לשינוי מחייבת מהמנהיג.ה לשרוד, ובשביל לשרוד צריך כוח. לכן כוח הינו תנאי הכרחי אך ממש לא מספיק להובלה, לניהול או מנהיגות, ודאי לא כאלה שמשאירים חותם.

“בכל מקום בו ראיתי יצור חי, ראיתי שאיפה לכוח.”

פרידריך ניטשה

ניטשה דיבר על האדם כחותר לעוצמה, אך לא עוצמה פיזית (כוח), אלא עוצמה אינטלקטואלית ויכולת לשינוי עצמי והתגברות. הוא וטען שסוגי העוצמה מתפתחים ומשתנים לאורך הזמן בחלק מן האנשים, בשלביה הראשונים היא רצון לשלוט באחרים; לאחר מכן היא הרצון לשלוט בעצמך; ולבסוף הרצון להתגבר ולכבוש את היצר.

כל מי שעיניו בראשו מבין שני דברים –

  1. מנהלים מחזיקים בידיהם כוח
  2. ישנם הרבה אנשים שתמורת כוח ונגזרותיו יעשו הכל, שלא לדבר על ארגונים ומדינות, שעסוקות בהרתעה ושימור וביצור מעמדן במאזן הכוח.

הבעיה אינה בתשוקה לכוח  – היא חלק מן התשוקה למנהיגות, הבעיה היא בשימוש שמנהלים ומנהיגים עושים, או לא עושים בו, על מנת לקדם דברים בעלי משמעות. מנהלים רבים מידי מחזיקים בכוח כערך, ואינם משתמשים בו להוביל לטוב. תחשבו על זה….

והנה כמה דרכים שמנהלים יכולים לצבור כוח בארגון

וכמובן על ההבדלים בין כוח לבין עוצמה

שלכם ובשבילכם

ד”ר מיכל חמו לוטם

נובמבר 2016

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*