כוח הוא חרב פיפיות

 

כאשר משתתפי תוכנית מנכ”לי משרדי הממשלה פגשו את ראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו, שמעתי אותו חוזר שלוש פעמים במשך פגישה של פחות מחצי שעה על אותו המסר: ראש הממשלה ממש הפציר במנכ”לי משרדי הממשלה שלא יעסקו “רק” בתקיעת מקלות האחד בגלגלי השני, אלא יעבדו יחד.

במילים פשוטות הוא ביקש מהם שיתגברו על האגו ועל הצורך הכה אנושי במשחקי הכוח. לשמוע אותו חוזר על המסר ומדגיש אותו בפגישה כה קצרה היתה חוויה פוקחת עיניים. 

 

השאיפה לכוח, המניע הקיומי הרביעי, מעניינת במיוחד בשל הדרכים המרובות שבהן הוא מתבטא ובשל העובדה שרבים מתעלמים מקיומו או מכחישים את תאוותם אליו. מהצד האחד כוח יכול לעשות המון טוב, ומהצד השני הוא משחית, מסוכן, והכי גרוע – עלול להיות ממכר.

אנשים חותרים לכוח משחר הימים, כבסיס להישרדות. הנוסחה הפשוטה והלא מודעת במוח האנושי היתה ונשארה: כוח = קיום = חיים. בני האדם מתוכנתים אבולוציונית לצבור כוח כדי להבטיח את קיומם. בעבר היה זה כוח פיזי, טריטוריה ואדמה, עם הזמן זה הומר לכסף, והופיעו ביטויים נוספים לכוח כמו פרסום, ידע ייחודי ועוד.

הרצון לצבור כוח הוא אוניברסלי, המינונים והאפיקים משתנים מאדם לאדם. אצל מנהלים ומנהיגים זה בולט יותר, כי לרבים מהם יש תשוקה עזה להשפיע על אחרים (כוח ועוצמה הן דרכים להשפיע, כמו גם אהבה). כך הופך הכוח שצברו גם למימוש תשוקה וגם לכלי עבודה עבורם, במידה שהם יודעים לעשות בו שימוש נכון. כוח הוא נשק רב עוצמה, חרב פיפיות, שימוש נכון בכוח דורש ניסיון ומיומנות. 

כמנהלים אתם מחזיקים כוח כלפי האנשים הכפופים לכם, מה תעשו אתו כדי להרבות טוב ולספק ערך, ולא רק לצבור עוד כוח? זהו האתגר. 

שימוש נכון בכוח שונה מאד מכוחניות – שמשמעה שימוש לרעה בכוח.

שלוש טעויות נפוצות של האוחזים בכוח:

  • כוחניות: כשבעלי הכוח מתבלבלים מהכוח והסמכויות שבידיהם, ועושים בהם שימוש לרעה.
  • פגיעה במנהיגות: מנהלים ואחרים המחזיקים המון כוח וסמכויות, ומפגינים מעט מדי השפעה. 
  • הכוח כתשוקה משחיתה: טעות שלישית היא כשמבלבלים בין כוח כאמצעי לקידום דברים, לבין צבירת הכוח כמטרה. אם צבירת הכוח נהפכת למטרה, זו תשוקה. כמו התמכרות. זה הרי ההבדל בין רצון לבין תשוקה: רצון מופנה כלפי אובייקט שממלא אותו, ולכן הוא “בר השבעה” ואילו תשוקה מופנית כלפי אובייקט שמעורר ומגביר אותה, ולכן היא לא יודעת שובעה. 

בתקופה שבה עבדתי בג’וינט התחלתי לחקור את נושא הכוח כמרכזי כל כך, ממש מעצב את היקום האנושי שלנו. בכניסתי לארגון נפקחו עיני – שנים הייתי ממוקדת רק בהשפעה ובאימפקט. הובלתי את היוזמות שלי – והחזקתי המון כוח בלי שהייתי מודעת לו. מצאתי את עצמי בארגון ותיק שהיה מלא, בצד הכוונות הטובות, גם באינטרסים, בפוליטיקה פנימית, ובמאבקי כוח. הייתי בעצמי שחקנית במגרשים רווי כוחות – של נבחרי ציבור. בעודי עסוקה בעתיד מדינת ישראל ובבניית המכון למנהיגות וממשל פעלו סביבי בכירים שעסקו בלי הרף בהגברת כוחם, בפוליטיקה ארגונית בלקדם את עצמם, ובלצבור עוד ועוד טריטוריות. 

הייתי מנכ”לית ואשה צעירה בעולם בעל ערכים גבריים ומנהלים גברים. וגברים מבינים את שפת הכוח יותר מנשים, ודאי יותר מהאשה שהייתי אז (תוכלו לקרוא לזה גם תמימות כי לא בדיוק הבחנתי בכוח הרב שאני עצמי צברתי). אולי זו הסיבה להבנה שלי שחכם ירבה עוצמה וחזק ירבה אויבים.

באותה תקופה הבנתי לעומק את העובדה שמנהיגות אינה ניהול, ואינה דורשת כוח. מנהיגים גדולים כמו ישו, גנדי, אימא תרזה ונלסון מנדלה הבינו את חולשת הכוח, וראו עצמם כמנהיגים משרתים. זו הייתה הנוסחה הסודית שלהם להשפעה רחבה. זה נכון ומתאים לכל סוגי המנהיגות בעסקים, בצבא, בחינוך ובמשפחה.

כוח אינו ערובה לשינוי. אפילו לראש הממשלה, המחזיק בידו לכאורה כמויות של אדירות כוח, יש חסמים. פנימיים וחיצוניים. בנוסף על כך היכולת להוביל לשינוי מחייבת מהמנהיגים לשרוד, ובשביל לשרוד צריך כוח. לכן כוח הוא תנאי הכרחי אך ממש לא מספיק להשפעה, או למנהיגות, ודאי לא כאלה שמשאירים חותם.

“בכל מקום בו ראיתי יצור חי, ראיתי שאיפה לכוח” פרידריך ניטשה

כוח הוא הבסיס למלחמות שהן מאבק בין עמים, הוא המוביל בני אדם לצבור כסף, שנהפך לתחליף האולטימטיבי למה שהיה בתקופות עבר כוח פיזי.

התשוקה לניראות, הדלק בתוכניות הריאליטי, היא חלק מהרצון לכוח בעידן המותגים האישיים, ומי שנעשים מפורסמים מנסים להמיר את הכוח הזה בכסף, וכשגם מהכסף יש מספיק, מנסים להגיע לעמדות ממשל. דונלד טראמפ היוון את כספו ופרסומו לעמדת הכוח החזקה ביותר בעולם, כמוהו גם סילביו ברלוסקוני. מנהיגים רבים הם עשירים כקורח.

במשחק בין כסף לכוח טהור, אמרה לי פעם חברת הכנסת מרב מיכאלי מניסיונה בתקשורת – הכוח מנצח. הבעיה אינה בתשוקה לכוח כאחת מארבעת המניעים הקיומיים, הבעיה היא בשימוש שעושים בו, או לא עושים בו כדי לקדם דברים בעלי ערך. 

גם הרצון המובן כל כך לטפס במעלה הסולם הניהולי דורש התבוננות, האם הוא נגזר מהרצון לכוח, או אולי מהצורך בהשפעה, קבלת הכרה, או מימוש עצמי?

כשאתם מאפיינים צורכי אנשים בכלל, ושל הצוות שלכם בפרט, שימו לב לתמהיל. יש הרבה אנשים שתמורת כוח ונגזרותיו – יעשו הכל.

איתכן ובשבילכם

דר מיכל חמו לוטם

ד”ר מיכל חמו לוטם

ינואר 2020

ד”ר מיכל חמו לוטם היא יועצת אסטרטגיה וחדשנות ומרצה על במות בארץ ובעולם. היא מביאה שתי התמחויות בעתידנות רפואית ובניהול ומנהיגות. סיפרה ‘צוותים מנצחים’ עומד לצאת בהוצאת מטר. מלווה מנהלים וארגונים, ומביאה את העתיד אליהם, ואותם אל העתיד.

להזמנת הרצאה/סדנה, או לתיאום ייעוץ אסטרטגי – כאן.

עוד משהו: כיום מנכל”ית מייסדת של אושיה – נשים מובילות בריאות. רופאת ילדים, כיהנה כסגנית נשיא לחדשנות בשיבא, כמנכ”לית מייסדת של המכון למנהיגות וממשל בג’וינט, וכמנכ”לית מייסדת של ארגון בטרם לבטיחות ילדים, והייתה שותפה להקמת ארגונים ומיזמים רבים.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*