אידיוטים שימושיים

אני יושבת עם ידידי עידו אהרוני, קונסול ישראל. שוב אנו שותים קפה במשרדיו בקונסוליה בניו יורק, ולראשונה

עידו אהרוני קונסול ישראל בניו יורק

עידו אהרוני קונסול ישראל בניו יורק

אני מזהה שהוא אופטימי. הוא מרגיש שעברנו נקודת מפנה במיצוב של מדינת ישראל בעולם. השיחה עם עידו מחדדת לי שוב את השינוי האדיר בתקשורת ובמיתוג ומיצוב מותגים (ומדינות) בעולם של רשתות. הידעתם שהתמונות שאתם מפרסמים, ומה שאתם כותבים בפייסבוק באנגלית, יכולים להזיק או לסייע למדינת ישראל? הידעתם כי אנחנו כיום בעולם מותג שממוצב סביב טרור ומלחמות, במקום להיות ממוצבים סביב אנרגיה יצירתית והצלחות, כיאה וכראוי לנו?

המאמר הקודם שלי על המפגש האישי המטלטל שלי עם דה לגיטימציה לישראל עורר שני סוגים של תגובות – בעד ונגד. המציאות מורכבת הרבה יותר, ואת המורכבות הזו צריך להבין, ולכן הוספתי הפעם לצורך שפה משותפת, קצת הגדרות, הנחות מוצא, והמלצות ….

הגדרות:

1. אידיוטים שימושיים: ” מושג ממדע המדינה ומהשיח הפוליטי, שהשימוש בו החל כלפי תומכי מעשי הזועה אותם ביצעה ברית המועצות. כיום משמש בעיקר לתאר קבוצות שמאל רדיקלי. פעילי שלום, פציפיסטים ואף ארגוני זכויות אדם, המכונים לעיתים “אידיוטים שימושיים של האסלאם”. המדובר באנשים וארגונים אינטיליגנטים, המודעים לזכויות ומוסר. הטענה היא שהם הולכים שבי אחרי רעיון יפה מבלי להבין אלו כוחות הם בעצם משרתים, אותם כוחות עבורם הם “שימושיים”. במקרה של מדינת ישראל מדובר בכוחות רשע ושנאה וטרור אנטי ישראלים שכוונתם החרבת מדינת ישראל. הטענה של המשתמשים במונח זה היא שהאנשים והארגונים שהם “אידיוטים שימושיים” מעלימים עין ממעשי זוועה וטרור לרבות  פשעים נגד האנושות והפרות זכויות אדם של ארגונים ומדינות איסלמיות, כאלה שכמובן לא היו נסבלים על ידם לו ננקטו במדינות מערביות. כך, טוענים המקטרגים, נוצרת סתירה בין  עקרונות ההומניזם וזכויות האדם אותם הם חורטים על דיגלם, לבין הזוועות הקשות שמבצעים הגופים בהם הם תומכים.

דוגמה לאדיוטיות שימושית היא הפגישות שקיים נועם חומסקי עם בכירי חזבאללה, או המקרה של ריצ’רד פאלק,‏ שליח מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, שהואשם בהצדקת פיגועי התאבדות בטענה שזו הדרך היחידה של הפלסטינים להיאבק נגד ישראל, ואף טען שחמאס איננו ארגון טרור.

2. דה לגיטימציה: נסיונות לדה לגיטימציה לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית החלו עוד לפני הקמת המדינה. אין חדש תחת השמש, וחבל להתעסק בהם…. וכל כך למה? כי הם התוצאה ולא הסיבה. מדינת ישראל היא היחידה באומות המאוחדות שיש שאלות לגבי זכותה להתקיים.

התהליכים הללו מתנהלים בשלוש חזיתות משולבות: החזית הכלכלית, החזית משפטית, והחזית הציבורית – תקשורתית. הם מהוים איום אסטרטגי על מדינת ישראל ועל העם היהודי, והם תוצאה של מגוון רחב של סיבות וגורמים, חיצוניים ופנימיים. סיבותיה של הדה לגיטימציה רבות. מעבר לאנטישמיות ולאינטרסים הברורים של חלק ממדינות ערב בשלילת זכותה של ישראל להתקיים, למסרים הישראלים תפקיד חשוב ביצירת התופעה זו.

אנחנו חלק מהגורמים לדה לגיטימציה:

הדבר המרכזי שחשוב לזכור הוא שאנחנו כולנו, ובעיקר המנהיגות הנבחרת, תרמנו ועודנו תורמים למיצוב ישראל ולכן למסע הדה לגיטימציה!

מחקרים רבים על תדמיתה של ישראל בעולם, רובם ככולם מונחים על שולחנו העמוס לעייפה של אהרוני, מצביעים על כך שעד 80% מהאיזכורים של מדינת ישראל בתקשורת הבינלאומית עוסקים במלחמות, בטרור, באיום הגרעיני וכיוצא באלה. מציאות זו נוצרה כיון שהפוליטיקאים והפרשנים המתראיינים בתקשורת הבינלאומית מדברים על הנושאים הללו, וכך הם מקדמים מבלי דעת מיצוב שלנו כמדינת מלחמה וטרור.

המותג של ישראל בעולם דורש מיצוב מחודש

בעולם של שיווק ותדמיות, גם מדינות וערים הם מותגים, והמיצוב שלהם קריטי. מדינת ישראל היא מותג, כמו ערים ומדינות רבות אחרות. פריז היא מותג של רומנטיקה, לאס וגאס היא של חטאים, וישראל מה? ישראל מותג של קונפליקט, של מלחמות, שישים וחמש שנים של הישגים, ומה שהצלחנו למכור בעולם הוא את עצמנו כמדינת מלחמה.

התוצאה האומללה לריבוי מלל הטרור והמלחמות של בכירי ישראל תקשורת הזרה היא שמדינת ישראל נתפסת בעיני העולם כמותג הקשור במלחמה וטרור. מדינתנו עתירת ההישגים בכלל תחומי החיים, מדע, תרבות, ספורט וכלכלה, לא מצליחה להתמצב בעולם, כיאה לה, כערס היוזמה והחדשנות.

זה כמובן מפחית את העניין של אזרחי העולם בנו, מקל על החותרים את הדה לגיטימציה, מפחית תיירות לישראל, מפחית השקעות זרות, מגדיל אנטישמיות, ופוגע בכלכלה הישראלית ובתדמיתה.

עידו אהרוני – מנהיג השינוי

מעידו  ידידי, קונסול ישראל בניו יורק, למדתי המון. הדיפלומט הבכיר והמנוסה הזה מוביל ומנהיג במשך שנים, לגמרי לבד, את הנושא של מיצוב ישראל, ללא תקציבים וללא כוח אדם. הוא יודע כי נושא זה הוא בדמנו, ואני רתמתי את עצמי לחזונו.

הטענות הבסיסיות של עידו הן כי המותג ישראל היה באופן מסורתי מקושר עם הסכסוך הישראלי פלסטיני. כשהחל תהליך מיתוג ישראל, מספר אהרוני, הוגדרה אסטרטגיה שעל פיה, במקום ההתמקדות ההסברתית בוויכוח הנצחי בין ישראל לפלסטינים, ישראל צריכה להתמקד בבניית יחסים בעלי משמעות על ידי הרחבת השיח על ישראל אל מעבר לסכסוך. האתגר הוא מציאת דרכים חדשות בהן ניתן לחשוף את ישראל ואת נקודות החוזקה שלה כמו יצירתיות וחדשנות, וזאת במטרה לבנות דימוי יותר עשיר ומגוון של ישראל. עידו אופטימי, בפגישתנו השבוע הוא טען באוזני כי השינוי כבר החל, והוא ילך ויתגבר.

מה עוד עושים?

בכל פעם שאתם מפיצים בפייסבוק תמונות ודברים הקשורים בטרור, הכיבוש, אירן, ובעיקר באנגלית – אתם תורמים עוד קצת למיצוב השלילי שלנו, ולהפך – הישגים תורמים למיצוב ישראל כמדינת יזמות ואנרגיה קריאטיבית.

חשוב לדעת כי לדברי אהרוני שינוי מגמה זו כבר החל, אך זה תהליך ארוך טווח, שידרוש מעורבות של גורמים רבים.  יש לפעול באמצעות המנהיגות והקהילות היהודיות, משרד החוץ, עמותות, וכמובן אנשים פרטיים. הפעילות תדרוש שילוב ידיים חכם של השחקנים בשדה.

ולמרות שהדרך לשינוי ארוכה, היא אפשרית! התקשורת היום פתוחה מאי פעם, הרי כל אחד מאיתנו משדר לעולם ומשפיע על תדמית ישראל. ולכן השינוי מתבסס על עבודה בחזית הציבורית – תדמיתית, יחד עם ישראלים בכירים, נציגי הקהילות היהודיות, ודרכם גם לתקשורת הבינלאומית והחוצה. והיא כוללת אתכם – שימו לב ותתחילו להפיץ גם חדשות טובות, סיפורי הצלחה, ואת כל היופי במדינה שלנו.

כולנו שגרירים…

מאת ד”ר מיכל חמו לוטם, מנכ”לית המכון למנהיגות וממשל

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*