בדידותו של מנהל המחוז

הגדרת בדידות: בדידות היא מצב חברתי-רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים או סביבת אנוש ולרוב כמיהה עזה להתחברויות עם אחרים, עקב מחסור בתקשורת או במגע גופני. תחושת בדידות היא סובייקטיבית ואינה מחייבת הימצאות לבד, (ויקיפדיה)

בדידותם של מנהיגים

כל כך עצוב להביט על חווית בדידותם של מנהיגים ומנהלים בכירים. הם לבד בצמרת, נושאים לבדם את משא האחריות, ההחלטות והניווט במציאות המורכבת.

לאחרונה, בכנס ארצי של מנהלי המחוזות של מדינת ישראל שקיימנו בשיתוף נציבות שירות המדינה ומשרד הפנים, למדתי שיש מנהלים בודדים, ויש בודדים יותר. 

מנהלי המחוזות במדינת ישראל הם קהילה של כ 100 איש, מנהלים בכירים במשרדי הממשלה השונים, חינוך, בריאות, פנים וכו. המדובר באנשים בכירים ומוכשרים, הכפופים ומדווחים ישירות למנכלי משרדי הממשלה. תפקידם נחוץ במיוחד בישראל עקב השונות הרבה שבה מתאפיינת המדינה. לסרטון לחצו כאן

מיקומם של מנהלי המחוזות במערכת מיוחד מאד, הם אינם בדיוק חלק מן הממשל המרכזי, והם כמובן לא חלק מהשלטון המקומי, שהוא מערכת ממשל נפרדת מהשלטון המרכזי, הכוללת את ראשי הרשויות ונבחרי הציבור, ואת עובדי השלטון המקומי. במפגש שערכנו עם פורום מנהלי מחוז הצפון עם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, הוא אמר כי “מנהל המחוז הוא למעשה ‘סמנכ”ל שטח’. מעמדו במשרד אמנם בכיר ביותר אך בשגרת העבודה הוא מנותק משדירת המטה המרכזי”.

לכן, מנהלי המחוז למעשה חיים ב”מלכוד 22″ תמידי, מצד אחד הם כפופים למנכ”ל המשרד בממשל המרכזי, ומתפקידם לממש במחוז את מדיניות הממשלה הנבחרת והמשרד בירושלים, והם “הידיים של המטה”. מהצד השני, אזרחי המחוז רואים אותם בתור “קולו של השטח”, כשופר המוליך את צרכי ומצוקות האזור לממשל המרכזי, על מנת להתאים את המדיניות לצרכיהם הספציפיים. כך נאלצים מנהלי המחוז לנהל את משרדיהם, במציאות לוליינית ובמתח המתמיד בין הוראות המטה לדרישות השטח.

מנהיגות על קו התפר

מנהיגים, בין אם בתחום חברתי, פוליטי או תיאורטי, נמצאים פעמים רבות על הגבול. משם הם יכולים להוביל את אלה אותם הם מנהיגים למחוזות חדשים. אך הם בהכרח יותקפו הן על ידי מי ש”בפנים” ועל ידי מי ש”בחוץ”. זו הסיבה שהישיבה על הגבול, שם ‘החיים האמיתיים’, היא עמדה מאתגרת אך גם מקום עתיר סיכונים, עמדה חמקמקה שלא קל לשמר אותה.

מנהלי המחוזות מנהלים אזור גיאוגרפי תחום, אך משתנה, קרי למשרדים שונים יש חלוקת אזורים ומחוזות שונים, וגם הסמכויות משתנות ממשרד למשרד. מעצם מיקומם הייחודי, יותר מכל תפקיד אחר, הם הם מצויים בין לבין, יושבים ב’תווך’, על קו התפר:

  • קו התפר והמתח בין הממשל המרכזי למקומי,
  • קו התפר בין המשרד שלהם למשרדים אחרים,
  • וקו התפר הגאוגרפי עם מחוזות אחרים.

והישיבה הזו, בין לבין, היא זו שמעצימה ומגדירה את בדידותם, ומחייבת ניהול ומנהיגות אחרים ומורכבים יותר

ודווקא במיקומם בתווך מתאפשר להם להפוך עולמות, או לחלופין למצוא את עצמם ריקים מתוכן משמעות ועשייה. הרבה מאד תלוי באישיותו של מנהל המחוז, ואכן מנכלי”ם מוצלחים רבים, כדוגמת מנכ”ל משרד הפנים ומנכלי”ת משרד החינוך המכהנים – כיהנו בתפקידם הקודם כמנהלי מחוז

 מי בישראל אחראי על פיתוח ושגשוג אזורי?

מי אחראי על פיתוח מנהלי המחוז? מי אחראי על יכולתם לעבוד בצוותים אזוריים חוצי משרדים ולעצב עתיד אחר לאזור?

התשובות לשאלות אלה מורכבות, וחלקן לא קיימות. משרד הפנים שקוע רובו ככולו בניהול רשויות, אולי הוא אחראי על אזוריות? ומן הצד השני כל משרד הרי אחראי למחוזות שלו, אך רוב הבעיות ורוב ההזדמנויות אינן עוצרות בגבול בין משרד למשרד, ולעיתים גם לא בין מחוז למחוז.

יתרה מזו, במדינת ישראל אין כיום הגדרה סטטוטורית מחייבת לאחריות וסמכות מנהל המחוז, התפקיד משתנה בין משרד למשרד, בין מחוז למחוז, וכאמור תלוי בעיקר באישיות המנהלים עצמם. כיוון שהמסגרת הפורמלית של תפקיד מנהל המחוז אינה בכתובים, מהות התפקיד וסמכותו תלויים רבות במנהיגות מנהל המחוז, בחזון שלו או שלה, ובקשרים שהוא רוקם עם מנהיגי הקהילה המקומית ועמיתיו, מנהלי המחוז המקבילים.

ודווקא העדר התשובות החד משמעיות הוא ההזדמנות הגדולה ביותר של מנהלי המחוזות להיות כוח מוביל ומשפיע בפיתוח האזור. המחוז הוא החוליה הקריטית שמחברת בין הממשל לשטח, והמקום האחרון המביט כלפי מעלה על מדיניות, וכלפי מטה קרוב לציבור, לאזרח, לרשות המקומית. ולכן עבודה רוחבית יכולה לאפשר למנהלי המחוזות להיות מעין “ממשלת משנה” לפיתוח אזורי.

עבודה מחוזית משותפת, יחדיו בין משרדים שונים, ובהמשך עם ראשי רשויות, מנהיגות חברה אזרחית ועסקים – יכולה להיות מנוף אמיתי לשגשוג ולקפיצת מדרגה אזורית באיכות חיי התושבים. אזורים בישראל יכולים וצריכים להתחרות בשוק הגלובלי, לפתח ייחודיות, לבנות על נכסים אזוריים, ולפרוץ.

הפריצה של אזור מחייבת מיקוד בנכסים האזוריים. אך גם הזדמנויות עוזרות. כך למשל הדרום יכול ליהנות מההזדמנות הייחודית של העתקת בסיסי צהל לנגב, והצפון מכינונו של בית הספר לרפואה. הזדמנויות חיצוניות אלה אינן תחליף לעבודה משולבת של מנהיגים ומנהלים להביא שינוי אמיתי וברכה לאזור כולו.

ואותה עבודה צוותית רוחבית ברמת המחוז יכולה גם להקל מאד על בדידותם של מנהלי מחוז.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*