‘המשבר’ העולמי, מאת פנחס לנדאו

המשבר הכלכלי – חברתי: רקע והשלכות על מדינת ישראל והעם היהודי, מתוך הרצאה לצוות המכון למנהיגות וממשל בג’וינט

המסרים העיקרי:

1. המשבר הכלכלי של 2008 עוד כאן. אנו נמצאים בעיצומו של “המשבר”, זה אינו עוד אחד ממשברי הכלכלה הרגילים והנקודתיים שפקדו מדינות שונות.
2. הכלכלה הישראלית נמצאת במצב טוב בהשוואה למרבית המדינות המפותחות.
3. המשבר הפיננסי כבר תורגם למשבר כלכלי, שמצטייר כארוך וממושך.
4. המשבר הכלכלי הולך ומיתרגם למשבר חברתי, בו אנו רואים הפגנות ותסיסה במדינות רבות.
5.  משבר זה יתורגם למשבר פוליטי, בו צפויות אף מהפכות/מלחמות במדינות מפותחות, ובחלק מהמדינות הבלתי-מפותחות מצרים, לוב ועוד, המשבר הפוליטי כבר קיים.
6. למשבר השלכות ובאופן מפתיע גם הזדמנויות לעם היהודי ולמדינת ישראל, צפויה החרפת אנטישמיות במערב אירופה עם הגירת יהודים.

•  תרחיש: העם היהודי והמשבר

הסצנריו שאליו ישראל צריכה להיערך: עליה משמעותית של יהדות מערב אירופה.

הרציונל: בהיסטוריה האירופאית התרחיש שחזר על עצמו שוב ושוב הוא שמשבר כלכלי – חברתי הסתיים בגירוש יהודים. רוב היהודים באירופה כיום נמצאים במערב אירופה, ולכן תחזית חשובה היא שהסלמת המשבר הכלכלי העולמי והאירופאי, תביא ללחץ גובר על יהודי אירופה, שמחוסר ברירה יגיעו לישראל.

הגורמים למשבר

את שרשיו של המשבר הכלכלי העולמי ניתן לזהות כבר בשנים שקדמו לפרוץ המשבר ב2007, וחמישה שורשים הופכים אותו ל”המשבר”:

1. עיוות בחלוקת המשאבים – גידול בצריכה מול קיטון בהשקעות: זוהי המציאות ברוב מדינות המערב, יחד עם זאת בסין נוצר עיוות הפוך, ולכן הכלכלה העולמית כולה הייתה ותישאר בחוסר איזון.
2. žעיוות בחלוקת המשאבים – נדידת הון לשכבה צרה של עשירים: נדידת ההון לשכבה כה צרה מביאה לכרסום בהון של מעמד ביניים.
3. žהשפעת הגלובליזציה על שוק העבודה
4. ž ‘פיננסיזציה’ – עליית משקלו של הסקטור הפיננסי בכלכלה, והשפעתו הגוברת על הפוליטיקה
5. ž קוצר ראיה עיסקית וחברתית ופוליטית: העדר תכנון לטווח ארוך

משבר חוב עקב גידול בצריכה מול קיטון בהשקעות

במשבר חוב הגורם המרכזי הוא אחד – עודף חוב. המגמה העולמית לקראת סוף המאה ה20 ותחילת המאה הנוכחית הינה של עלייה דרסטית במידת הצריכה, צריכה אשר אינה תואמת פרופורציונאלית את המציאות  (הצרכים האמיתיים של האזרחים) ואת ההכנסות.

עודף חוב הוא הגורם מרכזי וחד משמעי למשבר הנוכחי. המדובר בעודף חוב לאורך כל הרצף:

• חובות ממשלתיים.
• חובות של עסקים ובנקים.
• חובות של משקי בית.

יחס חוב תוצר: בשישים השנים האחרונות יש גידול דרמטי ביחס חוב – תוצר במשק האמריקאי. קרי היחס בין האשראי (סך החוב הגדל) לבין התמ”ג הולך ועולה.

גלגול החובות

חובות של משקי בית התגלגלו לחובות של פירמות שהפכו לחובות של ממשלות. ברמת משקי הבית: אנשים התפתו לרכוש נכסים, למרות חוסר יכולת שלהם לשלם ריבית ולפרוע את החוב. בנקים וגופים פיננסיים אחרים היו מוכנים לאשר מתן הלוואות לכל דורש, אפילו הלוואות ברמת סיכון עצומה, הלוואות נינג’ה:  ‘NINJA’  No income, No job, No assets”…”.

בין השנים 2000-2009 ערך הנכסים עלה ושוב ירד, אך ערך ההתחייבות לבנק נשאר ללא שינוי, בסכום הנומינלי המקורי. כתוצאה מירידת ערך הנכסים ששימשו בטחונות להלוואות, וכתוצאה מחוסר יכולת של הלווים לפרוע החובות,  הבנקים הפסידו סכומים אדירים, בהיקפים שיצרו איום של פשיטת רגל וקריסה מערכתית. הבנקים מצידם הפנו את מצבם/ צרותיהם לממשלות, דבר שיוצר לחץ רב על הממשלות. תופעה זו ניכרה בארה”ב אך גם במדינות נוספות. ישנן מדינות שעמדו בנטל אך יש מדינות שהגיעו עד כדי חדלות פירעון ממציאות זו, לדוגמא אירלנד.

עיוות בחלוקת המשאבים בין העשירים למעמד הביניים

הרווחים לבעלי ההון בארה”ב הם הגבוהים ביותר מאז שנות ה-50, ומן הצד השני ההכנסה לבעלי ההכנסות הנמוכות היא הנמוכה ביותר מאז שנות ה-50.

הלקח של הגאות והמשבר הוא שהשיטה פועלת כך שהרווחים מופרטים ונשארים אצל גורמים פרטיים, אך החובות מולאמים על ידי ממשלות, קרי מועברים למשלמי המיסים – מעמד הביניים והציבור הרחב. זה יוצר תסכול וגורם לכעס גדול כלפי הממשל והממסד כולו.

כמה מונחים:

1. קשיי נזילות: יש חוב ללא כסף זמין לפרוע אותו, אך כנגד החוב יש נכסים. העמדת אשראי מול הנכסים אמורה לאפשר ללווה לפרוע את חובו ולחזור לתפקוד תקין.
2. חוסר סולבנטיות: מצב בו הנכסים שווים פחות מההתחייבויות, לכן גם אם ימומשו הנכסים, ההתחייבות לבנק לא תיפרע והלווה ייכנס למצב של חדלות פרעון

כאשר בועת הנדל”ן התפוצצה, קשיי הנזילות של לווים רבים שצברו חובות גדולים הובילו למצב של חוסר סולבנטיות-  לווים (משקי בית) נאלצו למכור נכסים בערכים נמוכים, ולבסוף אף לא היו מסוגלים לפרוע את חובותיהם. ריבוי חובות הביא למשבר חוב של הבנקים. וכיון שהבנקים הגדולים הם TBTF (Too Big To Fail), ולכן הממשלות נחלצות לעזרתם, ומלאימות את החוב שלהן.

ולכן הסתבר כי השיטה הביאה לכך שהרווחים מופרטים ונשארים אצל שכבה צרה של עשירים, ואילו החובות מולאמים ועוברים לציבור הרחב ולדורות הבאים.

מדינה חדלת פירעון

הפרדיגמה: בנקים יכולים להיעלם, אך המדינה היא ישות ברת קיימא, האומנם?

הנחת העבודה היא שמדינה איננה יכולה לפשוט רגל מכיוון שיש לה זרם הכנסות עתידי מובטח (ממיסים ונכסים). זו הנחת עבודה שגויה. רוסיה הצ’ארית, הקיסרות העות’מנית, הקיסרות האוסטרו הונגרית, כולם נעלמו והשאירו אגרות חוב.

כך ניתן להבין את הסיכון במציאות של יוון. יוון כיום פושטת רגל כי יש תשלום נמוך מידי של מיסים (בסיס צר של משלמי מיסים), לכן זרם ההכנסות העתידי אינו מובטח, והמדינה הופכת חדלת פירעון. יחד עם זאת בניגוד לחברות עסקיות, בהן יש תהליך מסודר וחוקי של התמודדות עם חדלות פירעון, הרי אין תהליך פירוק מסודר של מדינה. מה קורה בפועל: הציבור מוחה, מתפרע, מתנגד לתיקונים, ועלול להתנגד לפירוק. ביוון מתרחש הליך שיכול להתגלגל למהפכה, עד למציאות שבה יוון מסוגלת למוטט את כל המערכת האירופית, זאת למרות קוטנה היחסי, בגלל גודל החובות שצברה/ וניתנו לה.

אירופה בפרשת דרכים

בשנת  1999 יצא לדרך היורו: איחוד מוניטרי – של המטבע, של מדינות אירופה. איחוד מוניטרי זה יצא לדרך עם פגם מולד שמאיים לחסלו. הפגם המולד הזה הוא איחוד המערכת המוניטרית של מדינות שהכלכלות ואף התרבויות שלהן שונות בתכלית.

ומה קורה כיום?

כעבור יותר מעשור, ניתן לזהות בגרמניה עליה זניחה של הוצאות הייצור, קרי עלות העבודה ליחידת תוצר, לעומת עלייה חדה של הוצאות הייצור באירלנד, יון, איטליה, ספרד ופורטוגל. המשמעות היא שהמדינות האירופאיות האחרות אינן מסוגלות להתחרות עם גרמניה, כשצרפת קרובה יותר למדינות אלו מאשר לגרמניה.

אחוז ההוצאות הסוציאליות חברתיות מסך התמ”ג באירופה גבוה ועומד על 17% בהשוואה לארה”ב, שם הוא 7% מן התמ”ג. השילוב של הוצאות גבוהות על רווחה יחד עם המגמות הדמוגרפיות של צמצום הילודה מבטיח משבר עתידי – לא יהיה מי שיממן את הפנסיות, והבעיה מתגלגלת על הדור הבא. אחד הפיתרונות לבעיה הדמוגרפית הוא בנסיונות לעודד הגירה  – נסיונות שמייצרים בעיות חדשות.

אם כך מבחינה כלכלית האיחוד כשל, והוא במשבר מכיוון שהיורו של יון ואיטליה אינו אותו יורו של גרמניה.

במצב כיום יש למנהיגות האירופית כמה אפשרויות:

1. ללכת קדימה: להתקדם לקראת איחוד כלכלי ופיסקאלי, כלומר מסגרת שבה אותם מיסים לכולם ואותה מערכת כלכלית- וזוהי העדפתה של גרמניה. לעומת זאת, היוונים  והפורטוגזים אינם מסוגלים, והאיטלקים וגם אחרים לא רוצים ליישר קו עם גרמניה.
2. לסגת: לחזור למצב בשנת 95, ולבטל את האיחוד המוניטרי, בפועל לא ניתן לבצע מהלך כזה ולכן גם זו חלופה בלתי אפשרית, שתגרום לכאוס.  נסיגה וחיסול האיחוד המוניטרי עלולה להביא לפירוק כל האיחוד האירופי ושקיעת החזון האירופי שעמד בבסיס כל ההתפתחות של שישים השנים האחרונות.

ללכת קדימה או לסגת – שתי הדרכים בעיתיות מאד. ואם לסגת האם לפצל? והאם פירוק גוש האירו יקרה דרך  הוצאת החלשים או יציאת החזקים?

בפועל נוצר נתק גדל והולך בין האליטה האירופאית שמאמינה באיחוד לבין הציבור, שמתנגד ומוחה נגדו. לכן מתקיימים דיונים קדחתניים בין המנהיגים, על החלופות השונות. בינתיים מתרחשת נפילת דומינו של היורו. זו אחת הדוגמאות הטובות ביותר למנהיגות מחוללת שצריכה לנווט במורכבות, (הערה של ד”ר מיכל חמו לוטם)

ישראל והמשבר

מדינת ישראל במצב יחסית טוב מכמה סיבות משולבות:

• בישראל הונהגה מדיניות של הפחתת חוב מול התמ”ג, והממשלה מימשה מדיניות זו בצורה מרשימה – הגירעון התקציבי של הממשלה קטן,
• ישראל הגיעה למצב של עודף ‘כרוני’ במאזן התשלומים מאז 2002, שמנע מישראל לשקוע בחובות כמו מדינות אחרות.
• יתרה מזאת, המיתון הגדול בתחילת שנות ה2000 לימד את הפירמות להיות זהירות, והרגולציות הקיימות על הבנקים איפשרו משנה זהירות ושליטה על המתרחש.
• ועד נתון מפתיע ששיחק לטובת המשק הישראלי: בישראל, ביחס לשאר העולם, יש רמה נמוכה של חובות של משקי בית. זאת על אף התחושה של האזרחים והמחאות החברתיות, חובות משקי הבית בישראל זעירה ביחס למציאות החובות של משקי הבית במדינות אחרות.
• גם הפיגור בנושא של השקעות בתשתיות בישראל עבד בצורה פרדוכסלית לטובת הכלכלה, במקום השקעות יתר היו בישראל השקעות חסר.

ותחזית נוספת: אמנם המחסור בדיור והמחירים גבוהים הובילו למחאה חברתית של קיץ 2011, אך המגמות הצפויות של מחירי הדיור ב 2012 הן חיסול הגאות בשוק הנדל”ן וירידת מחירים.

ומה ההזדמנות לישראל?

ההיסטוריה האירופאית מוכיחה כי משברים כלכליים – חברתיים באירופה מסתיימים בגירוש יהודים. רוב היהודים כיום נמצאים במערב אירופה. יהודים אלו יפגעו ויגיעו לישראל, מפני שאין מקום אחר המוכן לקלוט כמות גדולה של פליטים יהודים, והתחזית שלי היא שהם יצילו את המשק הישראלי כפי שקרה בשנות ה-90 ולפני כן בכל עליה המונית (החל מהעלייה הראשונה בשלהי המאה ה-19).

על הגופים הציוניים לפעול דווקא בקרב יהודי מערב אירופה ולא יהודי מזרח אירופה, כי יש אצלם פוטנציאל גבוה להגיע לישראל בקרוב בעקבות המשברים, ועל מדינת ישראל להיערך לקליטת גל עליה נוסף, והפעם ממערב אירופה.

על פנחס לנדאו: בוגר ה London School of Economics, בעברו יועץ השקעות בכיר בבנה”פ וברוקר בשווקים הזרים בחברת ברוקרים אמריקאית. פנחס היה עיתונאי בכיר בתחום העיתונות הפיננסית, בג’רוזלם פוסט ולאחר מכן בעל טור ופרשן בגלובס. בשנים 1993-94 היה עורך העיתון הכלכלי ‘טלגרף’.

כיום עוסק בניתוח וייעוץ כלכלי ומשמש כפרשן עצמאי בתחום המקרו-כלכלה המקומי והבינלאומי, מתמקד במעקב אחר התפתחות המשבר הכלכלי העולמי והשלכותיו הצפויות על ישראל, כותב מרצה ומייעץ לגופים פיננסיים וריאליים. רבים מבין המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים הפעילים בישראל נמנים על חוג המנויים לניוזלטר ייחודי, The Landau Report, אותו הוא מפיק מאז 1996.