אני תמיד מחפשת את אחי המשוגעים, אלה שחושבים מחוץ לקופסה, שיש להם ברק בעינים שרוצים להפוך את העולם למקום טוב יותר. הרי חשיבה רציונלית אפשר ללמוד ולשכלל, אבל תשוקה ושיגעון קשה ללמוד. הם צומחים בכל מיני מקומות המשוגעים האלה, סטיב ג’ובס הבים זאת, וגם איינשטיין, ואפילו הוציאו עליהם ספר, ואולי הם קצת גם אתם?
הדמיון קריטי במעשה המנהיגות, שצריכה לצפות פני עתיד ולעצב את ההווה ואל העתיד הרצוי. זה דורש דימיון רב. בעיקר כשהמציאות נראית כמבוי סתום. אנשים מנוסים בעמדות הנהגה מנסים פעמים רבות לעבוד רק בכלים של חשיבה לוגית, ולכן לא יצליחו להוביל לשינוים פרדיגמטיים ולמחוזות החדשים הנדרשים לישראל ולעולם כולו. ‘דימיון חשוב יותר מידע’ אמר איינשטין, גם למנהיגים…
האם מישהו מכיר את התרופה לפיצול לשינאת החינם שרק מרבה את עצמה?
העולם הוא מקום מורכב – והובלת תהליך מורכב מחייבת להתמודד עם בעיות שאין להן פתרון פשוט “כאן ועכשיו”. לכך נדרשת מנהיגות נחושה, בעלת אורך נשימה המכירה בגודל המשימה ויודעת לנווט במורכבות, ללא סמכות ותקציב. נדרשים תהליכי רתימה מתמשכים של בעלי עניין וגורמי רבים, שיתופם במהלך והתגברות על איימי הלא נודע וה”חשיכה” של הדרך. עוד כלים מרכזיים: תעוזה, יכולת רתימה והנעת אנשים באופטימיות ובנחישות, וראיה מערכתית.
להובלת שינויים גדולים ונרחבים, הדורשים שינוי במוחות, בלבבות ובפעולתם של אלפי ועשרות אלפי אנשים אין פתרונות קסם. שינויים כאלה דורשים מנהיגות שונה, ידע שלא בהכרח קיים, זמן רב לפתרון, וקבוצת בעלי הסמכות הרשמית אינה מספיקה בפני עצמה על מנת להתמודד איתם בצורה אפקטיבית.
מנהיגות משמעה תמיד הובלת שינוי אמיתי במציאות, שינוי שהיווצרותו דרשה הנעה והצטרפות של אנשים רבים. הנעת אנשים רבים דורשת כוחות ואנרגיות רבות, ולכן מושתתת על דחפים ותשוקות פנימיות עזות של המנהיגים. המודל של תשוקות המנהיגות מושתת על שלוש התשוקות – התשוקה לניראות, התשוקה להשפעה, והתשוקה לבכורה. מנהיגות טרנספורמטיבית הופכת את התשוקה לבכורה לתשוקה לייחודיות.
למנהיגים פורצי דרך ארבעה סודות:
הם חושבים ומיישמים מהעתיד להווה – “חשיבת עתיד“;
הם מאמינים וממוקדים ביצירת סביבה מעוררת השראה
הם בונים קבוצות במנהיגות משתפת, היוצרת מעגלי השפעה מתרחבים;
והם לא מפסיקים לפעול לתרגום החזון למעשים ….תוך ניווט במורכבות.