לא רק משבר – מהפכה, חלק א

סיבות להיווצרותה

אני טוענת שאנו לא רק מצויים במשבר כלכלי חברתי עולמי, מסדר גודל שלא היכרנו, אלא שאנו ממש חיים במהפכה הבאה, ושמספר גורמים עיקריים מובילים אותנו אליה:

1. תרבות השפע בצד כרסום נוראי במעמד הביניים וגידול באי השוויון בכל המדינות.

2. כשלונן ממשלות לעבור מ”כלכלת עושר לכלכלת אושר”
3. קידמה טכנולוגית ורשתות – הציבור חווה תחושת פוטנטיות משולבת בחשש לעתיד

המהפכה הקודמת היתה מהפכת הידע ו”עובדי ידע”, ומהפכת הידע עיצבה את האופי והפרופיל הכלכלי – חברתי של העידן שלנו. קדמה לה המהפכה התעשייתית, ולפניה המהפכה האגררית – חקלאית. (שימו לב שהזמנים בין המהפכות מתקצרים בצורה דרמטית). והמהפכה הזו מה שם יקרא לה? ולאן היא תוליך אותנו? רק ימים יגידו.

בואו נתבונן על מה שכבר ניתן לראות, במיוחד מעניין להביט אל הגורמים העיקריים המובילים למהפכה:

תרבות השפע החומרי:

השפע החומרי במדינות המפותחות הלך ועלה, ואנו רואים שני סממנים:

• ריבוי: יש לאזרחי העולם המערבי הרבה חפצים, אנו זורקים הרבה וכלאחר יד, וקונים חדש. התרבות היא של צריכה מואצת ומוגברת.
• עיצוב: הריבוי והמבחר מביאים לכך שכדי לצוד את עינינו וכיסנו נדרש יותר משימוש, אנו פונים לעיצוב,  למראה, לריגוש. (ראו הספר “בראש אחר” של דניאל פינק).

האדם מחפש משמעות, בעבר עצם הדאגה לקיום היתה מאמץ, הפרט היה עסוק בלהשיג
מזון, מעון, מלבוש, בריאות לא היתה מובנת מאליה כבר בגיל צעיר, והשאיפה לאלה, יחד
עם משלימים כגון משפחה וקהילה, תרבות ופילוסופיה סיפקה משמעות. כיום הריבוי החומרי
מביא לגידול בתשוקה לעוד חומר ככלי למשמעות: התרבות הזו יוצרת רצון גובר לבעלות על
כמויות גדולות יותר של מוצרים ונכסים, ככלי לביטוי עצמי, לייחודיות ולמשמעות.

כשלונן של ממשלות להוביל למעבר מ‘כלכלת עושר‘ ל‘כלכלת אושר‘:

אחד הטריגרים לכל מהפכה הוא תסכול, ורצון לחיים טובים יותר. במהפכה הנוכחית התסכול יושב על העובדה שבעשורים האחרונים הפערים החברתיים – כלכליים במרבית המדינות המפותחות גדלו מאד, ההון התרכז בשכבה דקה של אנשים, ומעמד הביניים והמעמד הנמוך נשחקו.

למה זה קרה?

• “בעושר ובאושר“: המשטרים התמקדו בקידום צמיחה, במקום לקיחת אחריות על קידום איכות חיים, הרווחה, הטוב הציבורי והאושר של הציבור. העושר גדל אך ללא חלוקה הוגנת של פירות הצמיחה. במקביל, למרות שהוכח שהאושר של הציבור קשור בהרבה מאד גורמים נוספים, הממשלות לא טיפלו בקידום גורמים אלה כמעט בכלל.
• מאחדות לפיצול: בעבר הממשל היה ממלכתי, ופעל להגשמת ה”טוב הכללי”. כיום במדינות רבות המערכות הפוליטיות עברו סקטוריאליזציה ופיצול, נבחרי הציבור דואגים לשני ציבורים: הבוחרים שלהם והתורמים שלהם.

תסכול עקב “שפע יחסי”: אמנם בהשוואה לימים עברו יש לציבור יותר שפע חומרי, אך גידול הפערים הביא לכך שיחסית יש לנו פחות. כיון שאנו קובעים את אושרנו בצורה השוואתית לאחרים, ולא בצורה אבסולוטית, הגידול בפערים הוביל לתסכול ומירמור, ולתחושה של הציבור שהדמוקרטיה לא עושה את תפקידה.

קידמה טכנולוגית – תחושת פוטנטיות משולבת בחשש לעתיד:

מהפכות נשענות תמיד על קידמה ושינויים ביכולות המין האנושי. השינוי האדיר של העשור האחרון כרוך בטכנולוגיות מחשב ומידע, ובהיווצרות הרשתות כטכנולוגיה ששינתה את הדרך בה אנו מתקשרים האחד עם השני. השפעות השינוי הזה על כל מישורי חיינו הן אדירות.

שתי השלכות הסוציו – פסיכולוגיות העיקריות שאנו רואים הן שמחד הציבור חווה תחושת פוטנטיות חזקה במיוחד, שמתאפשרת עקב הרשתות החברתיות והמידעיות, ויכולתו להשפיע על השלטון ועל התאגידים. יחד עם תחושת העוצמה נוצר חשש שרובו לא מודע, מפני העתיד. שני החומרים המנוגדים הללו נעוצים בדברים שהטכנולוגיה מאפשרת לנו.

מקורה של תחושת הפוטנטיות נעוץ בשני דברים עיקריים:

• התארגנויות מהירות ויכולת הפעלת לחץ לשינוי: טכנולוגיות מאפשרת רשתות חברתיות והתארגנויות מורכבות ביעילות ובמהירות. התארגנויות גדולות מפעילות לחץ על תאגידים וממשלות.
• ערעור סמכויות גורף: הנגישות לידע וההתמחויות הרבות שצריכות גישור והבנות
  רוחב הביאו לשבירת המונופול על ידע, ראש הממשלה לא יודע יותר מאתנו, וגם הרופא
  שמטפל בנו יודע עומק ולא רוחב, והידע שלו נגיש גם לנו (ידע ולא ניסיון….).

החשש מהעתיד גם הוא מבוסס על עובדות ומציאות:

• טכנולוגיות מחליפות צורך בעובדי ידע: להבדיל מבעבר, הטכנולוגיות מאפשרות להחליף בצורה טובה יותר חלק ממקצועות עובדי הידע של היום, ולא רק את מקצועות הצוארון הכחול. ואכן כבר היום רואים את מגמות העליה באבטלת צעירים במדינות המפותחות.
• גלובליזציה ואסיה: במהפכה הקודמת, מהפכת הידע, אסיה והמזרח היוו תחרות על כוח עבודה זול ומשרות הצוארון הכחול נדדו לשם. כיום הטכנולוגיות מאפשרות שימוש גובר והולך בכמויות אדירות של עובדי ידע במזרח, בשכר נמוך בהרבה בהשוואה למדינות המפותחות, מתכנתים; רופאי רנטגן; מידענים, רואי חשבון ועוד. ההיצע והשכר גורמים לתאגידים לעבוד במיקור החוץ גם של עובדי השכל, והרבה מקצועות עובדי ידע נודדים וינדדו לצידו השני של העולם.

נדידת כוחות מורכבת: הדברים הללו מביאים לכך שמחד הציבור חווה יכולת התארגנות ומעבר כוח מהממשל והתאגידים אליו, ומאידך הכוח של מעמד הביניים והנמוך להשתכר ולהיות יצרני יורד.

מה דעתכם?

בפוסט הבא אנסה לפתח את הקווים לדמותה של המהפכה ואת תפקיד הממשל בימים אלה