ממשל הוליסטי

האתגרים עימם מתמודדת ישראל אדירים, אין אף דמוקרטיה בעולם שבפניה אתגרים כאלה: מחד ישראל היא מדינה שעברה את שלב ההקמה אך היא עדיין בהתהוות, שצלחה את שלב ההקמה ולא עברה עדיין לשלב המיסוד; מאידך המורכבות של היותנו מדינה ציונית, ששואפת לשמור על צביונה כיהודית ודמוקרטית; אתגר שלישי מושתת על האיומים הפנימיים והחיצוניים עימם אנו מתמודדים, חלקם מעשה ידינו להתפאר.

ואחד האיומים הפנימיים המרכזיים לקיומה של ישראל, אם לא הגדול שבהם, הוא פיצול ופילוג עד שנאת חינם. כיום אנו רואים את הפיצול הזה באינספור פערים ושסעים: בין מרכז לפריפריה, בין עשירים לעניים, בין יהודים לערבים, בין עולים לוותיקים, בין חילונים לחרדים, בין אתיופים לצברים ועוד.

הצרה – גם הממשלה מפוצלת

חלק מרכזי מן הבעיה הוא הפיצול של המערכות ומורכבותן מול גודל האתגרים. אותו הפיצול שאנו רואים בכל נגזרות החברה מתקיים בצורה בולטת במיוחד בממשל. 254 רשויות מקומיות על 8 מיליון תושבים, ומעל 20 משרדי ממשלה. הממשלה איננה מערכת אחת. היא מורכבת מהרבה מאד תת – מערכות גדולות ומורכבות, שכל אחת מהן מעסיקה מאות ואלפי אנשים, וכך צריך להיות.

יחד עם  זאת האתוס והתפקוד צריכים להישאר מלוכדים. מבט על ריבוי הלוגואים, על הקרדיטים בסוף בפרסומות של משרדי ממשלה מדגים כי הממשלה מפוצלת תפקודית וברמת הזהות, ללא אתוס אחד עליון.

המורכבות הזו, החוצצים בין המערכות והשונות האדירה בתוך המערכות המרכיבות את הממשל גם יוצרת קושי תפקודי אדיר:

  1. היא מצמצמת מאד את היכולת לתכנן וליישם מהלכי שינוי מורכבים וחוצי מערכות. חוסר היכולת לבצע הוא גדול, והופך את היכולת לנהל ולהוביל שינויים בשירות הציבורי לקשה ומורכבת עשרת מונים בהשוואה לעולם העסקי או למגזר השלישי.
  2. היא מצמצמת את היכולת לתת מענים מתוכללים לאזרח, שהמציאות שלו אינה מחולקת למשרדי ממשלה, בריאותו חינוכו, רווחתו, משפחתו וקהילתו כולן משולבות.
  3. והיא מצמצמת את היכולת להתמודד עם האתגרים וההזדמנויות המרכזיות העומדות בפני ישראל, שגם הם חוצות דיסציפלינות ומערכות, ולעצב עתיד ראוי למדינת ישראל.

למה הממשלה התפצלה?

השאלה הזו גדולה מאד, אך ניתן לשרטט מספר מאפיינים שגרמו וממשיכים להרחיב את הפיצול:

  1. העיצוב ההתחלתי: כבר בראשית ההקמה של שירות המדינה הוא עוצב כבן כילאיים, שהושתת של תפיסות ומודלים לא קוהרנטיים, חלקם בריטיים וחלקם אמריקאים.
  2. הצורך בחלוקה הגיונית מתגבר עקב המציאות הפוליטית: בני אדם, בבואם למציאות מורכבת ורב מימדית, נוטים להתייחס למקטעים ולחלקה לחלקים, בצורה כזו נבנות ממשלות – מקטעים ומערכות. במדינת ישראל מראש מחולקים יותר משרדים ותיקים במטרה לשמור על יציבות קואליציונית. ואז, כיון שכל שר רוצה קרדיט על עבודתו, הרי דרכו לקבל הכרה היא להתמקד ולהדגיש את דווקא את העבודה הייחודית של משרדו, ולא את העשייה המשולבת הנדרשת למהלכים גדולים.
  3. מורכבות: הממשלה מתמודדת עם מורכבות הולכת ועולה, ומורכבות זו הולכת ומגבירה את ההתפצלות וההתפרקות של המערכת, שמראש לא היתה לכודה היטב. המורכבות הזו נובעת מכך שאנו מדינה קטנה בעלת מגוון אוכלוסיות, מהדינמיות העולה של קצב החיים, מהיווצרותן של דיסציפלינות חדשות שדורשות מענים (חירום, איכות הסביבה, תקשורת), ועוד.
  4. העדר מסלולי ניהול קריירה שחוצים משרדים ומערכות: בעוד שבצבא מסלול הקריירה עובר פעמים רבות בין חילות וזרועות שונות, בממשלה כמעט ואין ניידות בין משרדי הממשלה. למעט המנכ”לים, שממונים על ידי השרים במשרת אמון, אין כמעט דוגמאות לבכירים בשירות הציבורי שעברו תפקידים בין משרדים שונים. ולכן הסגל הבכיר מפוצל בין המשרדים והיחידות, והיכרותו והזדהותו עם הממשל השלם מוגבלת ולעיתים לא קיימת כלל.
  5. ה”גנטיקה” של העם היהודי: היא גנטיקה של ישיבה מפוצלת במדינות רבות, והממשלה היא חלק מהמציאות הזו, ותמונת ראי שלה.

האתגר –ממשל הוליסטי צופה עתיד

הממשל במדינות הוא האחראי על קביעת מדיניות ויישומה באמצעות אספקת שירותים ורגולציה. אתגר ייחודי ואדיר של הממשל בישראל, שהיא כאמור מדינה בהתהוות, צריך להיות חשיבה מעמיקה המוקדשת לעיצוב העתיד, ותכנון לטווח ארוך ובינוני. והממשל הוא בעל הסמכות היחיד לעשות זאת ולהוביל אותנו קדימה.

לכן שינוי שיטת הבחירות אינה התשובה היחידה, וגם הזרקת אנשים איכותיים לממשל אינה הפיתרון הבלעדי. האתגר הגדול ביותר העומד בפני הממשל הוא דו ראשי: מחד הטיפול המושכל במערכות, והפיכתן לשילוביות והוליסטיות, תוך המשך צמיחה ופיתוח של ההון האנושי ודאגה לעשייה השוטפת, ומאידך מעבר לעבודה מוכוונת תכנון ארוך טווח ועיצוב עתיד להוביל את מדינת ישראל קדימה.

אין ספק כי זהו צורך אמיתי שקיים לא רק ברמת המערכת אלא גם ברמת הפרטים. לאחרונה ראיתי כיצד זה הופך לכלי עבודה שימושי בידי בכירי הממשל משרתים. בכנס מנהלי המחוזות סיפרה קבוצת מנהלי מחוז ממשרדי ממשלה שונים כי אחד הכללים שהם קיבלו על עצמם היא לראות את האתגרים והבעיות של עמיתיהם כאילו היו אתגר שלהם עצמם. בצורה זו העמיתים מהמחוזות השונים, בריאות חינוך רווחה וכו, שעובדים כתף אל כתף באותו האזור (לדוגמה נגב, צפון או מרכז) מצליחים להמציא דרכים יצירתיות לקדם מהלכים מורכבים. מנהלי המחוז הטמיעו עיקרון של ממשל הוליסטי – שכל משרתיו חווים עצמם כממשלה אחת….

אז  מהיכן מתחילים?

הממשל צריך לראות את עצמו כאחד, כהוליסטי, ולהיות בעל אתוס וגאוות יחידה שהם תנאי יסוד ליכולתו להצעיד את ישראל קדימה. עליו להתעצב ולצמוח תוך כדי שמירה על שונות תפקודית בצד אחדות באתוס ביעוד ובמטרות ארוכות הטווח. שילוביות והוליסטיות מוכוונת עתיד.

  1. ראשית חיוני להכיר בבעיה.
  2. שנית ניתן להציב יעד מגובה בהחלטת ממשלה, לקבוע גורם שאחראי על מימושו, ולתת לו סמכויות וכלים להצליח. בישראל גורם כזה יכול להיות נציבות שירות המדינה, מינהלת או גורמים במשרד ראש הממשלה, השר לענייני שירות, והטוב מכולם – קבוצה של שחקנים שתוביל ותדגים בעצמה עבודה משולבת.
  3. לומדים מהצלחות: האתגר הזה אפשרי, ועובדה שיש עדיין בישראל מערכות ציבוריות מורכבות שלמרות זאת הן אחודות ומלוכדות. דוגמה מצוינת היא צה”ל. על מי שמשרת בצה”ל רואה עצמו קודם כל כשייך לצבא, ורק אחר כך בחיל או יחידה ספציפית. אז מהצלחות כאלה שווה ללמוד.
  4. מביטים על שורשי הבעייה אותם ציינתי להלן, ובוחנים חלופות לטיפול בכל שורש.
  5. יוצרים מסגרות למידה משולבות, ומציפים את הנושאים הללו.
  6. מלווים את בכירי הממשל וחושפים אותם למיומנויות של ניווט במורכבות.
  7. יוצרים מסגרות עבודה משולבות לפיתרון בעיות גדולות ומורכבות.

השינוי אינו פשוט, והדרך ארוכה. יחד עם זאת אסור לוותר. כי הסתגרות בלטיפונדות ועבודה במערכות מפוצלות אינה הדרך ליצר פריצות דרך ולפתור בעיות מורכבות; בלי ממשל אין לנו עתיד; וכי אני מקווה כי אם הממשל ירפא מפיצולו ומשסעיו, תרפא המדינה כולה…

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*