התשוקה למנהיגות – מודל 2014

שמעון פרס כבר לא יגדל מנהיגים

כשמלאו לשמעון פרס 80 שנה כתבתי לו מכתב – שאלתי אותו מי יחליף אותו, והאם לא הגיעה שעתו להשקיע בלגדל מנהיגים לדור הבא, שיובילו את ישראל אחריו. פרס השיב לי במכתב אישי, כתב שם שהברכה שלי “רעננה ומרגשת”. בזה הסתיים הסיפור ונשכח מזכרוני, עד לרגע זה.

פרס לצער כולנו לא גידל מנהיגים – ואת מראה של מפלגת העבודה נטולת מרבית כוכביה (שפרשו) בלי שמישהו עדר, גינן וגידל דור המשך – כולנו אנו רואים היטב.

מה שמפתיע אותי היא העובדה שכבר לפני 12 שנים, עוד בהיותי מנכלית מייסדת בארגון “בטרם” כשכל זמני מוקדש לבטיחות ילדים, שנים הרבה לפני שעסקתי בנושאי מנהיגות, הבנתי כי מנהיגים מצמיחים מנהיגים.

זה לא קל לגדל תחתיך אנשים שטובים ממך בחלק מהתחומים, , כי הם מוכנים לוותר על חלק מכוחם לטובת האפשרות שיהיו בקרבתם מובילים נוספים, שימשיכו את השינוי ויבססו אותו.

כבר אז חששתי שפרס אינו מגדל בקרבתו נבחרת ראויה מספיק, ולראיה – מפלגת העבודה לא המריאה אחריו ואחרי רבין, והיא עדיין מדשדשת מאחור, דישדוש שמקורו במגוון סיבות,  למשל את התפרקות השמינייה, קבוצה רבת עוצמה שכללה את עמיר פרץ, אברום בורג יוסי ביילין ואחרים, שהתשוקה למנהיגות פיעמה בהם. העדר נבחרת מנהיגות רחבה שתהווה עמוד שדרה למפלגת העבודה היא סיבה מרכזית למצבה הנוכחי.

מהי התשוקה למנהיגות?

במאמר הראשון שכתבתי בנושא התשוקה למנהיגות יחד עם עמיתתי יעל שרוני שנהב ניתחנו מספר תשוקות המניעות מנהיגים לפעולה. יצרנו הבחנה בין שני סוגי מנהיגים: “מנהיגים קלאסיים”, לעומת “מנהיגים פורצי דרך ומחוללי השפעה“, על פי התשוקות המניעות אותם. טענו כי המנהיגות הקלאסית מונעת משלוש תשוקות יסוד: התשוקה להשפעה, התשוקה לניראות והתשוקה לבכורה.

במצב הזה התשוקה לבכורה מצמצמת באופן קבוע את היכולת של המנהיג ליצר השפעה ושינוי מערכתי – כי הוא נלחם בעמיתיו וודאי אינו מגדל אותם. המאבק על הבכורה פשוט מונע ממנו לבנות קבוצה מגובשת ומלוכדת שהולכת יחד על מנת לקדם שינוי רחב היקף.

הצגנו מודל דינמי דו שלבי וניתחנו את ההשתנות בתשוקות המניעות את פעולת המנהיג פורץ הדרך, לעומת המנהיג הקלאסי. סימנו שלעיתים מתרחשת טרנספורמציה פנימית אצל המנהיגים, ובעקבותיה התשוקה לבכורה מתעדנת וחלקים ממנה מותמרים לתשוקה לייחודיות. התשוקה להשפעה והתשוקה לניראות לא עוברות שינוי.

התשוקה למנהיגות מודל 2014

מניסיוני בשנים האחרונות, אני רוצה להציג מודל מעודכן יותר לנושא התשוקה למנהיגות. במודל זה המנהיגות הקלאסית עדיין מונעת משלוש תשוקות יסוד ש’בוערות בעצמותיהם‘ של מנהיגים ומנהיגות:

מנהיגים פורצי דרך שנדרשים לעורר תקווה ולייצר מוכנות לשינוי ותשלום מחירים אצל ציבור רחב. לעיתים רבות הם עוברים תהליכי שינוי פנימיים בעקבות זאת, ואז הם מצליחים לעדן או להתמיר את התשוקות הבסיסיות וה”גולמיות” הללו בתשוקות “גבוהות” יותר:

התשוקה לכוח ובכורה מתעדנת ומותמרת לתשוקה לגדל דור המשך

מנהיגים קלאסיים עסוקים בתשוקה לכוח ובכורה. בבסיס התשוקה לבכורה יושב הצורך העז להיות הראשון, החשוב ביותר, בעל הכוח הרב ביותר, הפופולריות, המעמד או הכבוד הרבים ביותר, כבסיס לצבירת וביצור הכוח. התשוקה לבכורה יושבת על פרדיגמת משחק סכום אפס, המניחה כי המשאבים של זמן, כסף, אהבה, כבוד וכו הינם מוגבלים, ולכן יש צורך להתחרות עליהם. כאשר התשוקה לבכורה היא הצורך המוביל, הרי שרק מנהיג אחד מתוך הקבוצה יכול לזכות בה. זו הסיבה שבקבוצות בהן יש דומיננטיות של התשוקה לבכורה נוצרת תחרות מתמשכת וקשה, יש רק מקום אחד ל’בכור’. התחרות בתוך הקבוצה מלווה בקנאה יוקדת כלפי מי שהבכורה שלו. קנאה זו יוצרת בתורה כעס וניסיונות של אלה שלא “זכו” להחליש ואף להשמיד את המנהיג שזכה בבכורה.

במציאות של מאבק מתמשך על הבכורה לא תוכל להתארגן קבוצת מנהיגות.

ברמה גבוהה יותר של מנהיגות תתעדן התשוקה לכוח ובכורה, ותתפתח במקומה או לצידה תשוקה לגדל דור המשך של מנהיגים. המוביל ישקיע בפיתוח כוורת של מנהיגים ומנהלים סביבו, תוך שהוא מדגיש את היתרונות היחסיים והייחודיות של כל אחד מהם.

שני ציטוטים מעוררי השראה יכולים לתת צוהר לרמה המנהיגות הזו:

1. “המנהיג האמיתי כמעט שאיננו קיים, וכשעבודתו שלמה אנשים אומרים – עשינו זאת בעצמנו” אמר לאו צה.
2. “שום אדם אינו חכם דיו או דגול דיו על מנת להנהיגנו, היחיד שיוכל להנהיגנו הוא זה שיחזיר לנו את האמונה בכוחנו להנהיג את עצמנו”, אמר הנרי מילר.

התשוקה לניראות מתעדנת ומוחלפת בתשוקה לייחודיות.

מנהיגים רבים לוקים בנרקיסיסטיות, הם מקימים לעצמם מונומנטים, עורכים כנסי ענק ועוסקים בצורה אובססיבית בחשיפה שלהם בתקשורת.

יתרה מזו – כיון שמנהיגות תלויה בציבור ומנהיג פוליטי נדרש לציבור על מנת שיבחר מחדש ויוכל להוביל מהלכים – הניראות היא חלק מכלי העבודה של מנהיגים.

יחד עם זו כאשר התשוקה לניראות היא מטרה ולא רק אמצעי – אנו עוסקים במנהיגות קלאסית.

מנהיגים ומנהיגות פורצי דרך מחפשים ייחודיות, והיא מאפשרת להם לרכך את התשוקה לבכורה ואת התשוקה לניראות. כך לדוגמה בעוד התשוקה לבכורה ממקדת את המנהיג במאמצים בלתי פוסקים בלהיות הראשון ולהיראות שוב ושוב, הרי מנהיגות ומנהיגים פורצי דרך ימקדו את עצמם בייחודיות שלהם, וכמובן יוכלו בעזרת תכונה זו לגדל ולטפח מנהיגים נוספים.

התשוקה להשפעה אינה מסתפקת בצורך להשאיר חותם אלא בתשוקה למשמעות.

בבסיס המעשה המנהיגותי יושב הצורך האנושי של בני האדם במציאת משמעות. משמעות קיומית, היא ללא ספק, משאלה אנושית רבת עוצמה, המניעה קבוצות ויחידים לפעולה לעבר מטרה מבוקשת. התשוקה למשמעות, מתממשת כאשר הנעה ודחף פנימי עז רתומים למימוש תכלית חיצונית, תוך חיבור למציאות.

היכולת להעניק משמעות ייחודית לכל הפועלים לחולל שינוי חשובה במיוחד, כיון שהיווצרות מקום ייחודי לכל אחד מחברי הקבוצה מגבירה אצל הקבוצה תחושה של שייכות ושל משמעות. ביטוי הייחודיות, אצל המנהיג ואצל כל אחד מחברי הקבוצה המובילה, מביא לביטוי אספקטים שונים הנדרשים כתרומה לתהליכי השינוי. דבר זה מגביר את תשוקת חברי הקבוצה לנוע יחד לעבר מטרה משותפת.

שינוי פנימי זה במערך התשוקות מאפשר למנהיגים מחוללים להוביל מהלכים רחבים הדורשים מנהיגות משתפת ומשותפת, וליצור הבדלים גדולים באמת במציאות.

לסיכום

תשוקות מניעות אותנו קדימה, להשיג הישגים יוצאי דופן. על פי לקאן האנליטיקאי הצרפתי וגם לתפיסת שפינוזה לא ניתן להתגבר על תשוקה אלא באמצעות החלפתה בתשוקה גבוהה יותר.

מנהיגים הם אנשים שתשוקותיהם חזקות במיוחד, והמסע הפנימי שלהם מזמן להם הדמנויות צמיחה הכוללות גם החלפה של תשוקות “נמוכות” בתשוקות גבוהות יותר, כמו התשוקה למנהיגות, ובכך גם הרחבה של האפקטיביות של  מעשי המנהיגות שלהם ובעיקר חיזוק השפעתם ארוכת הטווח.

קריאה נוספת

הרצאה שלי על מנהיגות – מובילים שינוי

פוסט שלי בסלונה על הובלת שינויים